Miracle #44. Resurrection of the Messiah.

1. The Forty-fourth Miracle of Messiah
2. The Foundation of our Faith
3. Prophetic Foundations in the Tanakh
4. Fulfillment of the Festivals of Israel
5. Key Historical Evidences
6. Spiritual Significance
7. Jewish Context and Expectations

The Forty-fourth Miracle of Messiah:

Mattai 28:1-15

וְאַחֲרֵי מוֹצָאֵי הַשַׁבָּת כְּשֶׁהֵאִיר לְאֶחָד בַּשַׁבָּת בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת־הַקָּבֶר׃ וְהִנֵּה רָעָשׁ גָּדוֹל הָיָה כִּי־מַלְאַךְ ה’ יָרַד מִן־הַשָּׁמַיִם וַיִּגַּשׁ וַיָּגֶל אֶת־הָאֶבֶן מִן־הַפֶּתַח וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ׃ וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה הַבָּרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשָׁלֶג׃ וַיִּבָּהֲלוּ הַשֹׁמְרִים מִפַּחְדּוֹ וַיִּהְיוּ כַּמֵּתִים׃ וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ וַיֹּאמֶר אֶל־הַנָּשִׁים אַתֵּן אַל־תִּירֶאןָ הֵן יָדַעְתִּי כִּי אֶת־יֵשׁוּעַ הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת׃ הוּא אֵינֶנּוּ פֹה כִּי־קָם כַּאֲשֶׁר אָמָר בֹּאנָה וּרְאֶינָה אֶת־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב־שָׁם הָאָדוֹן׃ לֵכְנָה מַהֵר וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו כִּי קָם מִן־הַמֵּתִים וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאֻהוּ הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֶן׃ וַתְּמַהֵרְנָה וַתֵּצֶאנָה מִן־הַקֶּבֶר בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתָּרֹצְנָה לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו׃ הֵנָּה הֹלְכוֹת לְסַפֵּר אֶל־תַּלְמִידָיו וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ נִקְרֶה אֲלֵיהֶן וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לָכֵן וַתִּגַּשְׁנָה וַתֹּאחַזְנָה בְרַגְלָיו וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לוֹ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן יֵשׁוּעַ אַל־תִּירֶאןָ לֵכְנָה וְהַגֵּדְנָה לְאַחַי וְיֵלְכוּ הַגָּלִילָה וְשָׁם יִרְאוּנִי׃ וַיְהִי בְלֶכְתָּן וְהִנֵּה אֲנָשִׁים מִן־הַמִּשְׁמָר בָּאוּ הָעִירָה וַיַּגִּידוּ לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֵת כָּל־הַנַּעֲשָׂה׃ וַיִּקָּהֲלוּ עִם־הַזְּקֵנִים וַיִּתְיָעָצוּ וַיִּתְּנוּ־כֶסֶף לָרֹב אֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא לֵאמֹר׃ אִמְרוּ־נָא כִּי־בָאוּ תַלְמִידָיו לָיְלָה וַיִּגְנְבוּ אוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים׃ וְאִם־יִשָׁמַע הַדָּבָר בֵּית הַהֶגְמוֹן אֲנַחְנוּ נְפַיְסֵהוּ וְאַתֶּם אַל־תִּירָאוּ׃ וַיִּקְחוּ אֶת־הַכֶּסֶף וְיַּעֲשׂוֹּ כַּאֲשֶׁר שָׂמוּ בְּפִיהֶם וַתֵּצֵא הַשְׁמוּעָה הַזֹּאת בֵּין הַיְּהוּדִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

אַחֲרֵי הַשַּׁבָּת, עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר שֶׁל יוֹם רִאשׁוֹן, בָּאוּ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם הָאַחֶרֶת לִרְאוֹת אֶת הַקֶּבֶר. לְפֶתַע הָיְתָה רְעִידַת אֲדָמָה חֲזָקָה, כִּי מַלְאַךְ יהוה יָרַד מִן הַשָּׁמַיִם, נִגַּשׁ וְגָלַל אֶת הָאֶבֶן מִן הַפֶּתַח וְיָשַׁב עָלֶיהָ. מַרְאֵהוּ הָיָה כְּבָרָק וּלְבוּשׁוֹ לָבָן כַּשֶּׁלֶג, וּמִפַּחְדּוֹ נִבְהֲלוּ הַשּׁוֹמְרִים וְהָיו כְּמֵתִים. אָמַר הַמַּלְאָךְ אֶל הַנָּשִׁים: “אַל תִּפְחַדְנָה אַתֶּן. אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אֶת יֵשׁוּעַ שֶׁנִּצְלַב אַתֶּן מְחַפְּשׂוֹת. הוּא אֵינֶנּוּ כָּאן, שֶׁהֲרֵי קָם לִתְחִיָּה כְּפִי שֶׁאָמַר. בֹּאנָה וּרְאֶינָה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁכַב בּוֹ. לֵכְנָה מַהֵר וְהַגֵּדְנָה לְתַלְמִידָיו: ‘הוּא קָם מִן הַמֵּתִים וְהִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם לַגָּלִיל. שָׁם תִּרְאוּ אוֹתוֹ.’ הִנֵּה אָמַרְתִּי לָכֵן.” הֵן עָזְבוּ מַהֵר אֶת הַקֶּבֶר בְּיִרְאָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְרָצוּ לְהוֹדִיעַ לְתַלְמִידָיו. פִּתְאוֹם פָּגַשׁ אוֹתָן יֵשׁוּעַ וְאָמַר: “שָׁלוֹם לָכֶן.” הֵן נִגְּשׁוּ אֵלָיו, אָחֲזוּ בְּרַגְלָיו וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ. אָמַר לָהֶן יֵשׁוּעַ: “אַל תִּפְחַדְנָה, לֵכְנָה וְהַגֵּדְנָה לְאַחַי שֶׁיֵּלְכוּ לַגָּלִיל וְשָׁם יִרְאוּנִי.” בְּשָׁעָה שֶׁהָלְכוּ בָּאוּ הָעִירָה כַּמָּה מִן הַשּׁוֹמְרִים וְהוֹדִיעוּ לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה. רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים הִתְכַּנְּסוּ עִם הַזְּקֵנִים וּלְאַחַר הִתְיָעֲצוּת נָתְנוּ לַחַיָּלִים סְכוּם כֶּסֶף נִכָּר בְּאָמְרָם: “הַגִּידוּ כָּךְ: ‘בָּאוּ תַּלְמִידָיו בַּלַּיְלָה וְגָנְבוּ אוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר יָשַׁנּוּ’. וְאִם זֶה יִוָּדַע לַנָּצִיב, אֲנַחְנוּ נְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ וְנִפְטֹר אֶתְכֶם מִדְּאָגָה.” הֵם לָקְחוּ אֶת הַכֶּסֶף וְעָשׂוּ כְּמוֹ שֶׁהוֹרוּ לָהֶם. וְאָמְנָם שֵׁמַע הַדָּבָר הַזֶּה נָפוֹץ בְּקֶרֶב הָעָם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. פ

After Motzei Shabbat (מוצאי  שבת‎‎-the going out of the Sabbath), as it brightened to the first day of the week, Miryam HaMagdalit came with the other Miryam to see the tomb. Suddenly there was a great quake, because the angel of God descended from heaven, approached, and rolled the stone from the entrance, and sat upon it. His appearance was like lightning, and his clothing was as white as snow. The guards were terrified from fear of him and became like the dead. The angel spoke up and said to the women,”Do not fear. See, I know that you are seeking Yeshua who was crucified. He is not here because he has risen as he said. Come and see the place where Ha-Adon was lying. Go quickly and tell His talmidim that He has risen from the dead and he is going ahead of you to the Galil and there you will see him. Look, I have told you.” The women quickly went out from the tomb in fear and great joy, and they ran to report to his talmidim. As they were going to report to his talmidim, Yeshua happened upon them, and he said, “Shalom to you.” They approached, grasped his feet, and bowed down to him. Yeshua said to them, “Do not fear. Go and tell my brothers to go on to the Galil, and there they will see me.” As they were going men from the guard came into the city and told the chief priests all that had happened. They assembled with the elders and counseled, and then gave a large amount of money to the soldiers, saying, “Please say, ‘His talmidim came during the night and stole him while we were sleeping.’ And if this matter is heard in the home of the governor, we will appease him. But as for you, do not fear.” They took the money and did as they were told (literally as it was ‘placed in their mouth’), and this rumor has gone out among the Yehudim to this day.

Markos 16:1-11

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃ וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃ וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבֻהוּ בוֹ׃ וְאַתֵּן לֵכְנָה וְהִגַּדְתֶּן לְתַלְמִידָיו וּלְפֶטְרוֹס כִּי הוֹלֵךְ הוּא לִפְנֵיכֶם הַגָּלִילָה וְשָׁם תִּרְאֻהוּ כַּאֲשֶׁר אָמַר לָכֶם׃ וַתְּמַהֵרְנָה לָצֵאת וַתְּנוּסֶינָה מִן־הַקֶּבֶר כִּי אֲחָזָתַן רְעָדָה וְתִמָּהוֹן וְלֹא־הִגִּידוּ דָבָר לְאִישׁ כִּי יָרֵאוּ׃ וְהוּא כַּאֲשֶׁר קָם מִן־הַמֵּתִים בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת נִרְאָה בָרִאשֹׁנָה אֶל־מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֲשֶׁר גֵּרַשׁ מִמֶּנָּה שִׁבְעָה שֵׁדִים׃ וַתֵּלֶךְ וַתַּגֵּד לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ וְהֵם מִתְאַבְּלִים וּבֹכִים׃ וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ כִּי חַי וְנִרְאָה אֵלֶיהָ לֹא הֶאֱמִינוּ לָהּ׃

כְּשֶׁעָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת, מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלוֹמִית קָנוּ בְּשָׂמִים, כִּי הִתְכַּוְּנוּ לָבוֹא וְלִמְשֹׁחַ אוֹתוֹ. בָּרִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, בָּאוּ אֶל הַקֶּבֶר עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ. אָמְרוּ זוֹ אֶל זוֹ: “מִי יָגֹל לָנוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקֶּבֶר?” כַּאֲשֶׁר הִבִּיטוּ רָאוּ כִּי הָאֶבֶן כְּבָר נָגֹלָּה, וְהִיא גְּדוֹלָה מְאֹד. נִכְנְסוּ לְתוֹךְ הַקֶּבֶר וְרָאוּ בָּחוּר אֶחָד יוֹשֵׁב מִיָּמִין וְהוּא לָבוּשׁ גְּלִימָה לְבָנָה. הֵן נִדְהֲמוּ. אָמַר לָהֶן: “אַל תִּבָּהַלְנָה. אֶת יֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַתאֲשֶׁר נִצְלַב אַתֶּן מְחַפְּשׂוֹת? הוּא קָם לִתְחִיָּה וְאֵינֶנּוּ פֹּה עוֹד. הִנֵּה הַמָּקוֹם שֶׁהִנִּיחוּהוּ בּוֹ. וְעַתָּה לֵכְנָה וְהַגֵּדְנָה לְתַלְמִידָיו וּלְכֵיפָא, ‘הוּא הוֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם לַגָּלִיל. שָׁם תִּרְאוּ אוֹתוֹ כְּפִי שֶׁאָמַר לָכֶם.'” הֵן יָצְאוּ וּבָרְחוּ מִן הַקֶּבֶר, כִּי רְעָדָה וְתַדְהֵמָה אָחֲזוּ בָּהֶן, וְלֹא סִפְּרוּ דָּבָר לְאִישׁ מִפְּנֵי שֶׁפָּחֲדוּ. כַּאֲשֶׁר קָם בַּבֹּקֶר בָּרִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, נִרְאָה בָּרִאשׁוֹנָה לְמִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֲשֶׁר מִמֶּנָּה גֵּרֵשׁ שִׁבְעָה שֵׁדִים. הִיא הָלְכָה וְסִפְּרָה לָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ לִפְנֵי כֵן וְהֵם מִתְאַבְּלִים וּבוֹכִים. כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ שֶׁהוּא חַי וְנִרְאָה אֵלֶיהָ לֹא הֶאֱמִינוּ. פ

When the Shabbat day had passed, Miryam HaMagdalit, Miryam the mother of Ya’akov, and Shlomit bought spices with which to go and apply oil to him. On the first (day) of the week , early in the morning, they came to the tomb as the sun rose. They said to one another, “Who will roll the stone away from the entrance of the tomb for us?” But when they looked intently, they saw that the stone had been rolled away, for it was very large. They came inside the tomb and saw a certain young man (a malakh, angel, appeared in the likeness of a young man-בחור אחד) sitting to the right, clothed in a white robe, and they were astonished (נדהמו-shocked). He said to them, “Do not be alarmed. You are seeking Yeshua the Notzri (of Nazareth), who was crucified. He has risen; he is not here. Look—this is the place where they laid him! But as for you, go and tell his talmidim and Keifa that He is going ahead of you to the Galil (the region of Galilee), and there you will see him, as he said to you.” Immediately they went out (fleeing) from the tomb because trembling and bewilderment had seized them and they did not tell anything to anyone because they were afraid. [However, in the same morning] when he (the Living One) rose from the dead, on the first day of the week [yom rishon; HaBikkurim] He at the first did appear to Miryam HaMagdalit, for whom He had driven seven demons. She went and told this to the men who had been with him, who were mourning and weeping. When they heard that he lives and had appeared to her, they did not believe her.

Lukas 24:1-12

וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר בָּאוּ אֶל־הַקֶּבֶר וַתְּבִיאֶינָה אֶת־הַסַּמִּים אֲשֶׁר הֵכִינוּ וְעִמָּהֶן נָשִׁים אֲחֵרוֹת׃ וַתִּרְאֶינָה וְהִנֵּה הָאֶבֶן גְּלוּלָה מִן־הַקָּבֶר׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹכוֹ וְלֹא מָצְאוּ אֶת־גְּוִיַּת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ׃ וַיְהִי הֵנָּה נְבֻכוֹת עַל־הַדָּבָר הַזֶּה וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עָמְדוּ עֲלֵיהֶן וּלְבוּשֵׁיהֶם מַזְהִירִים׃ וַיִּפֹּל פַּחַד עֲלֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶינָה פְּנֵיהֶן אָרְצָה וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶן מַה־תְּבַקֵּשְׁנָה אֶת־הַחַי בֵּין הַמֵּתִים׃ אֵינֶנּוּ פֹה כִּי קָם זְכֹרְנָה אֵת אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֲלֵיכֶן בְּעוֹדֶנּוּ בַגָּלִיל לֵאמֹר׃ כִּי צָרִיךְ בֶּן־הָאָדָם לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חַטָּאִים וּלְהִצָּלֵב וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי קוֹם יָקוּם׃ וַתִּזְכֹּרְנָה אֶת־דְּבָרָיו׃ וַתָּשֹׁבְנָה מִן־הַקָּבֶר וַתַּגֵּדְנָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לְעַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר וּלְכָל־הַנִּשְׁאָרִים׃ וְאֵלֶּה הֵן אֲשֶׁר הִגִּידוּ אֶל־הַשְּׁלִיחִים אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וְיוֹחָנָה וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וְהָאֲחֵרוֹת׃ וְדִבְרֵיהֶן הָיוּ כְּדִבְרֵי־רִיק בְּעֵינֵיהֶם וְלֹא הֶאֱמִינוּ לָהֶן׃ וַיָּקָם פֶּטְרוֹס וַיָּרָץ אֶל־הַקֶּבֶר וַיַּשְׁקֵף וְלֹא־רָאָה כִּי אִם־הַתַּכְרִיכִים מֻנָּחִים שָׁם וַיָּשָׁב לִמְקוֹמוֹ מִשְׁתּוֹמֵם עַל־אֲשֶׁר נִהְיָה׃

 בָּרִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר, נָשְׂאוּ אֶת הַבְּשָׂמִים אֲשֶׁר הֵכִינוּ וּבָאוּ אֶל הַקֶּבֶר. הֵן רָאוּ שֶׁהָאֶבֶן כְּבָר נָגֹלָּה מִן הַקֶּבֶר וְנִכְנְסוּ לְתוֹכוֹ, אַךְ לֹא מָצְאוּ אֶת גּוּפַת הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ. עוֹדָן נְבוֹכוֹת עַל הַדָּבָר הַזֶּה וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים בִּבְגָדִים מַבְרִיקִים נִצְּבוּ עַל־יָדָן. הֵן נִתְמַלְּאוּ פַּחַד וְהִרְכִּינוּ פְּנֵיהֶן אַרְצָה. “לָמָּה אַתֶּן מְחַפְּשׂוֹת אֶת הַחַי בֵּין הַמֵּתִים?” שָׁאֲלוּ הַשְּׁנַיִם. “הוּא אֵינֶנּוּ פֹּה, הוּא קָם לִתְחִיָּה. זְכֹרְנָה מַה שֶּׁאָמַר לָכֶן עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בַּגָּלִיל. הוּא אָמַר כִּי ‘בֶּן־הָאָדָם צָרִיךְ לְהִמָּסֵר לִידֵי אֲנָשִׁים חוֹטְאִים וּלְהִצָּלֵב, וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לָקוּם’.” וְאָמְנָם הֵן נִזְכְּרוּ בִּדְבָרָיו. לְאַחַר מִכֵּן חָזְרוּ מִן הַקֶּבֶר וְסִפְּרוּ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לָאַחַד־עָשָׂר וּלְכָל הַשְּׁאָר. הַנָּשִׁים שֶׁסִּפְּרוּ זֹאת לַשְּׁלִיחִים הָיוּ מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית, יוֹחָנָה, מִרְיָם אֵם יַעֲקֹב, וַאֲחֵרוֹת שֶׁהָיוּ אִתָּן, אֶלָּא שֶׁדִּבְרֵיהֶן נִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם כְּדִבְרֵי הֶבֶל וְלֹא הֶאֱמִינוּ לָהֶן. אוּלָם כֵּיפָא קָם וְרָץ אֶל הַקֶּבֶר. כְּשֶׁהִתְכּוֹפֵף רָאָה אֶת הַתַּכְרִיכִים לְבַדָּם, וְחָזַר הַבַּיְתָה תָּמֵהַּ עַל מַה שֶּׁקָּרָה. פ

On the first day of the week, before dawn, they came to the tomb and brought the spices that they had prepared. There were other women with them. They saw that the stone had been rolled from the tomb. They went inside it, but they did not find the body of HaAdon Yeshua. They were confused about this matter, but then two men (שְׁנֵי אֲנָשִׁים-two malakhim bearing the likeness of men) were standing over them, and their garments were brilliant! Terror fell on them, and they bowed down with their faces to the ground. They said to them, “Why do you seek the living one (הַחַי-hechai) among the dead? He is not here; for he has risen. Remember what he had spoken to you while he was still in the Galil (region of Galilee), saying, ‘For ben ha’adam must be handed over to sinful men and be crucified, but on the third day he shall surely rise.'” They remembered his words. So they returned from the tomb and told all these things to the Eleven and all the rest. Here are the ones who told the shlichim (the Eleven chosen emissaries) these things: Miryam HaMagdalit Yochanah, Miryam the mother of Ya’akov, and the others. But the words (of the women) were nonsense in the eyes of them and they (the men) did not believe. Keifa arose and ran to the tomb and peered in, but he did not see anything but the burial garments resting there, so he returned to his place, astonished about what had happened.

Yochanan 20:1-18

וַיְהִי בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת לִפְנוֹת הַבֹּקֶר בְּעוֹד חשֶׁךְ וַתָּבֹא מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֶל־הַקָּבֶר וַתֵּרֶא וְהִנֵּה־הָאֶבֶן מוּסָרָה מֵעַל הַקָּבֶר׃ וַתָּרָץ וַתָּבֹא אֶל־שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס וְאֶל־הַתַּלְמִיד הָאַחֵר אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ אֲהֵבוֹ וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הִנֵּה נָשְׂאוּ אֶת־הָאָדוֹן מִקִּבְרוֹ וְלֹא יָדַעְנוּ אֵיפֹה הִנִּיחֻהוּ׃ וַיֵּצֵא פֶטְרוֹס וְהַתַּלְמִיד הָאַחֵר וַיֵּלְכוּ אֶל־הַקָּבֶר׃ וַיָּרוּצוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיְמַהֵר הַתַּלְמִיד הָאַחֵר לָרוּץ וַיַּעֲבֹר אֶת־פֶּטְרוֹס וַיָּבֹא רִאשׁוֹנָה אֶל־הַקָּבֶר׃ וַיַּשְׁקֵף אֶל־תּוֹכוֹ וַיַּרְא אֶת־הַתַּכְרִיכִין מֻנָּחִים וְלֹא נִכְנָס׃ וַיָּבֹא שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס אַחֲרָיו וְהוּא נִכְנַס אֶל־הַקָּבֶר וַיַּרְא אֶת־הַתַּכְרִיכִין מֻנָּחִים׃ וְהַסּוּדָר אֲשֶׁר הָיְתָה עַל־רֹאשׁוֹ אֵינֶנָּה מֻנַּחַת אֵצֶל הַתַּכְרִיכִין כִּי אִם־מְקֻפֶּלֶת לְבַדָּהּ בְּמָקוֹם אֶחָד׃ וְהַתַּלְמִיד הָאַחֵר אֲשֶׁר בָּא רִאשׁוֹנָה אֶל־הַקָּבֶר גַּם־הוּא נִכְנַס וַיַּרְא וַיַּאֲמֵן׃ כִּי עֲדֶן לֹא־הֵבִינוּ אֶת־הַכָּתוּב אֲשֶׁר קוֹם יָקוּם מֵעִם הַמֵּתִים׃ וַיָּשׁוּבוּ הַתַּלְמִידִים וַיֵּלְכוּ אֶל־בֵּיתָם׃ וּמִרְיָם עָמְדָה מִחוּץ לַקֶּבֶר וְהִיא בוֹכִיָּה וַיְהִי בִבְכּוֹתָהּ וַתַּשְׁקֵף אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר׃ וַתֵּרֶא שְׁנֵי מַלְאָכִים לְבוּשֵׁי לְבָנִים ישְׁבִים בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׂמוּ שָׁם אֶת־גּוּפַת יֵשׁוּעַ אֶחָד מְרַאֲשׁוֹתָיו וְאֶחָד מַרְגְּלוֹתָיו׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ אִשָּׁה לָמֶה תִבְכִּי וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כִּי נָשְׂאוּ מִזֶּה אֶת־אֲדֹנִי וְלֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה הִנִּיחֻהוּ׃ וַיְהִי כְּכַלּוֹתָהּ לְדַבֵּר זֹאת וַתֵּפֶן אַחֲרֶיהָ וַתֵּרֶא וְהִנֵֵּה יֵשׁוּעַ עֹמֵד וְלֹא יָדְעָה כִּי יֵשׁוּעַ הוּא׃ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אִשָּׁה לָמֶה תִבְכִּי אֶת־מִי תְבַקֵּשִׁי וְהִיא חֲשָׁבַתְהוּ לְשֹׁמֵר הַגָּן וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי אִם־אַתָּה נָשָׂאתָ אֹתוֹ מִזֶּה הַגִּידָה־נָּא לִי אֵיפֹה הִנַּחְתּוֹ וּלְקַחְתִּיו מִשָּׁם׃ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ מִרְיָם וַתֵּפֶן וַתֹּאמֶר אֵלָיו רַבּוּנִי הוּא מוֹרֶה׃ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אַל־תִּגְּעִי בִי כִּי עוֹד לֹא עָלִיתִי אֶל־אָבִי וּלְכִי־נָא אֶל־אַחַי וְהַגִּידִי לָהֶם אֲנִי עֹלֶה אֶל־אָבִי וַאֲבִיכֶם וְאֶל־אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם׃ וַתָּבֹא מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וַתְּסַפֵּר אֶל־הַתַּלְמִידִים אֵת אֲשֶׁר־רָאֲתָה אֶת־הָאָדוֹן וְכָזֹאת דִּבֶּר אֵלֶיהָ׃

 בָּרִאשׁוֹן בַּשָּׁבוּעַ, לִפְנוֹת בֹּקֶר בְּעוֹד חֹשֶׁךְ, בָּאָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית אֶל הַקֶּבֶר וְרָאֲתָה שֶׁהָאֶבֶן הוּסְרָה מִן הַקֶּבֶר. הִיא רָצָה וּבָאָה אֶל שִׁמְעוֹן כֵּיפָא וְאֶל הַתַּלְמִיד הַשֵּׁנִי, זֶה שֶׁהָיָה אָהוּב עַל יֵשׁוּעַ. אָמְרָה לָהֶם: “לָקְחוּ אֶת הָאָדוֹן מִן הַקֶּבֶר וְלֹא יָדוּעַ לָנוּ אֵיפֹה הִנִּיחוּ אוֹתוֹ.” יָצְאוּ כֵּיפָא וְהַתַּלְמִיד הַשֵּׁנִי לָבוֹא אֶל הַקֶּבֶר. שְׁנֵיהֶם רָצוּ יַחְדָּיו, אֶלָּא שֶׁהַתַּלְמִיד הַשֵּׁנִי רָץ מַהֵר יוֹתֵר מִכֵּיפָא וְהִגִּיעַ רִאשׁוֹן לַקֶּבֶר. הוּא הִתְכּוֹפֵף וְרָאָה אֶת הַתַּכְרִיכִים מֻנָּחִים, אַךְ לֹא נִכְנַס פְּנִימָה. אַחֲרָיו בָּא גַּם שִׁמְעוֹן כֵּיפָא. הוּא נִכְנַס אֶל הַקֶּבֶר וְרָאָה אֶת הַתַּכְרִיכִים מֻנָּחִים, וְהַמִּטְפַּחַת שֶׁהָיְתָה עַל רֹאשׁוֹ אֵינֶנָּה מֻנַּחַת עִם הַתַּכְרִיכִים, אֶלָּא מְקֻפֶּלֶת לְבַדָּהּ בְּמָקוֹם אֶחָד. אָז נִכְנַס גַּם הַתַּלְמִיד הַשֵּׁנִי שֶׁבָּא רִאשׁוֹן אֶל הַקֶּבֶר. הוּא רָאָה וְהֶאֱמִין; הֲרֵי עוֹד לֹא יָדְעוּ אֶת הַכָּתוּב שֶׁעָלָיו לָקוּם מִן הַמֵּתִים. אַחֲרֵי כֵן חָזְרוּ הַתַּלְמִידִים לְבֵיתָם. וּמִרְיָם עָמְדָה בּוֹכִיָּה מִחוּץ לַקֶּבֶר. בְּשָׁעָה שֶׁבָּכְתָה הִתְכּוֹפְפָה אֶל תּוֹךְ הַקֶּבֶר וְרָאֲתָה שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹטֵי לָבָן יוֹשְׁבִים בַּמָּקוֹם שֶׁקֹּדֶם לָכֵן נָחָה גּוּפַת יֵשׁוּעַ, אֶחָד לִמְרַאֲשׁוֹתָיו וְאֶחָד לְמַרְגְּלוֹתָיו. אָמְרוּ לָהּ: “אִשָּׁה, לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה?” הֵשִׁיבָה לָהֶם: “לָקְחוּ אֶת אֲדוֹנִי וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיפֹה שָׂמוּ אוֹתוֹ.” אַחֲרֵי שֶׁאָמְרָה זֹאת פָּנְתָה לְאָחוֹר וְרָאֲתָה אֶת יֵשׁוּעַ עוֹמֵד, אַךְ לֹא יָדְעָה כִּי הוּא יֵשׁוּעַ. שָׁאַל אוֹתָהּ יֵשׁוּעַ: “אִשָּׁה, לָמָּה אַתְּ בּוֹכָה? אֶת מִי אַתְּ מְחַפֶּשֶׂת?” הוֹאִיל וְחָשְׁבָה שֶׁהוּא שׁוֹמֵר הַגַּן אָמְרָה לוֹ: “אָדוֹן, אִם אַתָּה הֶעֱבַרְתָּ אוֹתוֹ, אֱמֹר נָא לִי אֵיפֹה שַׂמְתָּ אוֹתוֹ וַאֲנִי אֶקַּח אוֹתוֹ.” אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “מִרְיָם!” אָז פָּנְתָה וְאָמְרָה לוֹ: “רַבִּי!” אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “אַל תִּגְּעִי בִּי, כִּי עֲדַיִן לֹא עָלִיתִי אֶל הָאָב, אוּלָם לְכִי אֶל אַחַי וְהַגִּידִי לָהֶם: ‘אֲנִי עוֹלֶה אֶל אָבִי וַאֲבִיכֶם, אֶל אֱלֹהַי וֵאלֹהֵיכֶם’.” הָלְכָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וְהוֹדִיעָה לַתַּלְמִידִים כִּי רָאֲתָה אֶת הָאֲדוֹן וְכִי אָמַר לָהּ אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ. פ

On the first day of the week as it turned toward morning, while it was still dark, Miryam HaMagdalit came to the tomb and saw the stone was removed from the tomb. She ran and came to Shim’on Keifa and to the other talmid whom Yeshua loved and said to them, “They have taken HaAdon Yeshua from his tomb, and we do not know where they have put him!” Keifa left along with the other talmid and they went to the tomb. Both of them ran together, but the other talmid ran faster, passed Keifa, and came to the tomb first. He peered inside and saw the burial garments lying there but he did not enter. Shim’on Keifa came after him. He entered the tomb and saw the burial garments lying there. The head-scarf was not lying beside the burial garments; instead, it was folded up by itself in a separate place. The other talmid who entered the tomb first also entered. He saw and believed. For they yet did not understand what was written (הכתוב-the Scripture), that He would surely rise from among the dead. The talmidim returned and went home. And Miryam stood weeping outside the tomb. As she wept she bent down into the tomb and saw two malakim wearing white sitting in the resting place where they had previously put the body of Yeshua, one at the head and one at the feet. They said to her, “Woman, why are you weeping?” She said to them, “Because they have taken Adoni away from here and I do not know where they put him.” When she finished saying this, she turned around behind her and saw Yeshua standing there, but she did not know that it was Yeshua. Yeshua asked her, “Woman why are you weeping? Whom are you seeking?” She thought him to be the gardener, so she said to him, “Sir, if you have moved him from here, please tell me where you have put him and I will take him from there.” Yeshua said to her, “Miryam,” and she turned and said to him, “Rabbi!” Yeshua said to her, “Do not touch me, for I have still not ascended to Avi (my Father) but go to my brothers (אַחַי-achai, brethren as a group) and tell them, ‘I go to my Father and your Father, to *my God and your God. Miryam HaMagdalit came and told the talmidim about whom she had seen and what he had spoken to her.

*”אני עולה אל אבי ואביכם, אל אלהי ואלהיכם”

“My God and your God”

The Foundation of our Faith:

The resurrection of the Messiah Yeshua is the foundational event of Messianic Jewish  faith. The Messiah Yeshua was crucified on the accursed tree during Passover and rose physically from the dead on Yom HaBikkurim on the third day. This event is viewed as the ultimate validation of hid identity, teachings, and atoning work.

Prophetic Foundations in the Tanakh:

While modern readers often focus on the Brit HaChadashah Jewish scholars point out that the resurrection of the Messiah was anticipated “according to the Scriptures” in the Hebrew Bible (Tanakh):

The Third Day: Hosea 6:2 indicates a reviving and raising up on the third day.

The Promise of Incorruption: In Psalm 16:10 King David writes, “For You will not abandon my soul to Sheol; Nor will You allow Your Holy One to undergo decay.” Peter and Paul both used this verse to argue that David was predicting the Messiah’s victory over the grave.

The Rejuvenated Servant: Isaiah 53 details a “Suffering Servant” who is cut off from the land of the living and buried. Yet, verse 10 declares that afterward, “He shall see His offspring, He shall prolong His days,” implying a return to life after a vicarious death.

The Davidic Throne: Scholars note that the covenant promises made to David of an everlasting throne would fail if the Messiah remained dead, making a resurrection necessary to fulfill God’s eternal decree.

Fulfillment of the Festivals of Israel:

In Messianic theology, Yeshua’s death and resurrection perfectly align with the Spring Feasts of Adonai outlined in Leviticus:

Passover (Pesach): Yeshua was sacrificed as the ultimate Passover Lamb to pay the ransom price for sin.

Feast of Firstfruits (Yom HaBikkurim): He rose on the day after the Sabbath during Passover week. By doing so, He became the “firstfruits” of the future, global resurrection of the dead.

Key Historical Evidences:

The Brit HaChadasha and early historical accounts present several arguments supporting the physical resurrection:

The Empty Tomb: Despite a secured Roman guard and a massive sealed stone, the tomb was found completely empty on the first day of the week.

Post-Resurrection Appearances: Yeshua did not just appear to a single person; He appeared to Mary Magdalene, the Apostles, and eventually to more than 500 witnesses at one time.

Transformation of the Talmidim: Following the crucifixion, the disciples were terrified and scattered. Shortly after, they suddenly transformed into bold witnesses, willingly facing severe persecution and martyrdom because they were certain they had seen the risen Messiah.

Spiritual Significance:

The resurrection is not viewed simply as a spectacular miracle, but as a shift in the universal order:

Vindication: It serves as God’s official “seal of approval,” proving that Yeshua’s sacrifice for sin was fully accepted.

Victory Over Death: It demonstrates that the power of sin and death has been broken.

A New Creation: It marks the beginning of the Messianic Era, offering believers the promise of their own future bodily resurrection and eternal life

Jewish Context and Expectations:

During the Second Temple period, Jewish thought regarding the resurrection was evolving. While the Tzaddikim (Sadducees) or Tzadokim (צְדוּקִים) rejected the concept, the Prushim (פְּרוּשִׁים) strongly advocated for a general resurrection of the dead at the end of time.

Catastrophic Messianism: Discoveries like the Dead Sea Scrolls and historical records show that some first-century Jewish factions entertained a “theology of catastrophic messianism,” where a leader’s suffering or temporary death was tied to redemption, followed by a vindication.

Traditional Judaism: In mainstream traditional Judaism, the T’chiyat HaMeitim (resurrection of the dead) remains a core belief. It is anticipated as a collective event occurring during the future Messianic Age.

Divine Vindication: The resurrection served as God the Father’s literal “seal of approval” on Yeshua’s life, teachings, and his sacrifice on the accursed tree. It proved his victory over sin and universal evil.

The Firstfruits: As Shaul Benyamin (Paul) explains Messiah’s resurrection acts as the “firstfruits” or a prototype. It guarantees that all who trust in him will also experience a physical resurrection into eternal life.

NEXT, RESURRECTION OF MANY HOLY ONES…

Messiah in Yom HaBikkurim Chapter 115 >>