Messiah in Yom HaBikkurim Chapter 116

Miracle #45. Vanished into thin air at Inn.

  1. The Forty-fifth Miracle of Messiah
  2. Opening-up questions and clues

The Forty-fifth Miracle of Messiah:

Markos 16:12-13

וְאַחֲרֵי־כֵן נִרְאָה בִּדְמוּת אַחֶרֶת לִשְׁנַיִם מֵהֶם בַּדָּרֶךְ בִּהְיֹתָם יוֹצְאִים הַשָׂדֶה׃ וְהֵם הָלְכוּ וַיַּגִּידוּ לָאֲחֵרִים וְגַם־לָהֶם לֹא הֶאֱמִינוּ׃

אַחֲרֵי כֵן נִרְאָה בִּדְמוּת אַחֶרֶת לִשְׁנַיִם מֵהֶם בְּעֵת שֶׁהָלְכוּ בְּדַרְכָּם לְאַחַד הַכְּפָרִים. הַלָּלוּ הָלְכוּ וְסִפְּרוּ לַאֲחֵרִים וְגַם לָהֶם לֹא הֶאֱמִינוּ. פ

Afterward, he (the resurrected Messiah) appeared in another form to two of them (his followers) on the road when they were going out to the field. They went and told the others (in Jerusalem) but they did not believe them.

Lukas 24:13-35

וְהִנֵּה שְׁנַיִם מֵהֶם הָיוּ הֹלְכִים בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה אֶל־כְּפָר אֶחָד הַרְחֵק מִירוּשָׁלַיִם כְּשִׁשִּׁים רִיס וּשְׁמוֹ עַמָּאוּס׃ וְהֵם נִדְבְּרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל־כָּל־הַקֹּרוֹת הָאֵלֶּה׃ וַיְהִי הֵם מְדַבְּרִים וּמִתְוַכְּחִים יָחַד וְהִנֵּה יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ נִגַּשׁ וַיֵּלֶךְ אִתָּם׃ וְעֵינֵיהֶם אֲחוּזוֹת וְלֹא יַכִּירֻהוּ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם נֹשְׂאִים וְנֹתְנִים בָּהֶם יַחְדָּו בַּדָּרֶךְ וַיַּעַמְדוּ וּפְנֵיהֶם זֹעֲפִים׃ וַיַּעַן אֶחָד מֵהֶם וּשְׁמוֹ קְלֵיוֹפָס וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה לְבַדְּךָ גָּר בִּירוּשָׁלַיִם וְלֹא יָדַעְתָּ אֶת־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְתוֹכָהּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם וּמָה הִיא וַיַּגִּידוּ אֵלָיו מַעֲשֵׂה יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי אֲשֶׁר הָיָה אִישׁ נָבִיא גִּבּוֹר בְּפֹעַל וּבְאֹמֶר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְלִפְנֵי כָּל־הָעָם׃ וְכֹהֲנֵינוּ הַגְּדוֹלִים וּזְקֵנֵינוּ הִסְגִּירֻהוּ לְמִשְׁפַּט־מָוֶת וַיִּצְלְבֻהוּ׃ וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי זֶה־הוּא הֶעָתִיד לִגְאֹל אֶת־יִשְׂרָאֵל וְעַתָּה זֶה שְׁלשֶׁת יָמִים הַיּוֹם מֵאָז נַעֲשׂוֹּ אֵלֶּה׃ אֶלָּא שֶׁגַּם־נָשִׁים מִקִּרְבֵּנוּ הֶחֱרִידֻנוּ אֲשֶׁר־קִדְּמוּ בַבֹּקֶר לָבֹא אֶל־הַקָּבֶר׃ וְלֹא מָצְאוּ אֶת־גְּוִיָּתוֹ וַתָּבֹאנָה וַתַּגֵּדְנָה כִּי רָאוּ גַּם־מַרְאֵה מַלְאָכִים הָאֹמְרִים כִּי־הוּא חָי׃ וַיֵּלְכוּ אֲנָשִׁים מִשֶּׁלָּנוּ אֶל־הַקָּבֶר וַיִּמְצְאוּ כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַנָּשִׁים וְאוֹתוֹ לֹא רָאוּ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכֹל אֲשֶׁר־דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים׃ הֲלֹא עַל־הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת־כָּל־זֹאת וּלְהִכָּנֵס בִּכְבוֹדוֹ׃ וַיָּחֶל מִמּשֶׁה וּמִכָּל־הַנְּבִיאִים וַיְבַאֵר לָהֶם אֶת־כָּל־הַכְּתוּבִים הַנֶּאֱמָרִים עָלָיו׃ וַיִּקְרְבוּ אֶל־הַכְּפָר אֲשֶׁר־הֵם הֹלְכִים שָׁמָּה וַיָּשֶׂם פָּנָיו וַיְהִי כְּהֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ׃ וַיִּפְצְרוּ־בוֹ לֵאמֹר שְׁבָה אִתָּנוּ כִּי עֶת־עֶרֶב הִגִּיעַ וְנָטָה הַיּוֹם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לָשֶׁבֶת אִתָּם׃ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הֵסֵב עִמָּהֶם וַיִּקַּח אֶת־הַלָּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם׃ וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵיהֶם וַיַּכִּירֻהוּ וְהוּא חָמַק עָבַר מֵעֵינֵיהֶם׃ וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ הֲלֹא בֹעֵר הָיָה לְבָבֵנוּ בְּקִרְבֵּנוּ בְּדַבְּרוֹ אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וַיִּפְתַּר־לָנוּ אֵת הַכְּתוּבִים׃ וַיָּקוּמוּ בַּשָּׁעָה הַהִיא וַיָּשׁוּבוּ יְרוּשָׁלָיִם וַיִּמְצְאוּ אֶת־עַשְׁתֵּי הֶעָשָׂר וְאֶת־אֲשֶׁר אִתָּם וְהֵם נִקְהָלִים יָחַד׃ וְאֹמְרִים אָכֵן קָם הָאָדוֹן מִן־הַמֵּתִים וְנִרְאָה אֶל־שִׁמְעוֹן׃ וַיְסַפְּרוּ גַּם־הֵם אֵת אֲשֶׁר קָרָם בַּדָּרֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר הִכִּירֻהוּ בִּבְצִיעַת הַלָּחֶם׃

אוֹתוֹ יוֹם הָיוּ שְׁנַיִם מֵהֶם הוֹלְכִים אֶל הַכְּפָר הַנִּקְרָא עַמָּאוּס, שֶׁמֶּרְחָקוֹ מִירוּשָׁלַיִם כְּאַחַד־עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר, וּמְשׂוֹחֲחִים בֵּינֵיהֶם עַל כָּל מַה שֶּׁקָּרָה. וְהִנֵּה בְּשָׁעָה שֶׁשּׂוֹחֲחוּ וְהִתְוַכְּחוּ הִתְקָרֵב יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ וְהָלַךְ עִמָּהֶם, אֶלָּא שֶׁעֵינֵיהֶם הָיוּ אֲחוּזוֹת וְלֹא הִכִּירוּהוּ. אָמַר לָהֶם: “מָה הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה שֶׁאַתֶּם מִתְדַּיְּנִים בָּהֶם בַּדֶּרֶךְ?” הַשְּׁנַיִם נֶעֶצְרוּ וְעֶצֶב נָסוּךְ עַל פְּנֵיהֶם. אֶחָד מֵהֶם, קְלִיוֹפָס שְׁמוֹ, הֵשִׁיב וְאָמַר אֵלָיו: “הַאִם אַתָּה רַק אוֹרֵחַ בִּירוּשָׁלַיִם וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה נַּעֲשָׂה בְּתוֹכָהּ בְּיָמִים אֵלֶּה?” שָׁאַל אוֹתָם: “וּמָה הַדָּבָר?” אָמְרוּ לוֹ: “מַה שֶּׁקָּרָה לְיֵשׁוּעַ מִנַּצְּרַת שֶׁהָיָה אִישׁ נָבִיא, גִּבּוֹר בְּמַעַשׂ וּבְאֹמֶר לִפְנֵי אֱלֹהִים וְלִפְנֵי כָּל הָעָם. כֹּהֲנֵינוּ הַגְּדוֹלִים וּמַנְהִיגֵינוּ הִסְגִּירוּהוּ לְמִשְׁפַּט מָוֶת וְצָלְבוּ אוֹתוֹ, וַאֲנַחְנוּ קִוִּינוּ כִּי הוּא זֶה אֲשֶׁר עָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל. אֲבָל נוֹסָף עַל כָּל זֹאת, כָּעֵת הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי מֵאָז קָרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּמַה גַּם שֶׁכַּמָּה נָשִׁים מִקִּרְבֵּנוּ הִדְהִימוּ אוֹתָנוּ: בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם הָיוּ בַּקֶּבֶר וְלֹא מָצְאוּ אֶת גּוּפָתוֹ, וּבָאוּ וְסִפְּרוּ שֶׁאַף רָאוּ בְּחִזָּיוֹן מַלְאָכִים אֲשֶׁר אָמְרוּ כִּי הוּא חַי. אֲחָדִים מֵאִתָּנוּ הָלְכוּ אֶל הַקֶּבֶר וּמְצָאוּהוּ בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁהַנָּשִׁים סִפְּרוּ, אַךְ אוֹתוֹ לֹא רָאוּ.” הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: “הוֹי חַסְרֵי דַעַת וְכִבְדֵי לֵב מֵהַאֲמִין בְּכָל אֲשֶׁר דִּבְּרוּ הַנְּבִיאִים! הֲרֵי עַל הַמָּשִׁיחַ הָיָה לִסְבֹּל אֶת כָּל זֹאת וּלְהִכָּנֵס אֶל תִּפְאֶרֶת כְּבוֹדוֹ!” הוּא הֵחֵל מִמֹּשֶׁה וּמִכָּל הַנְּבִיאִים וּבֵאֵר לָהֶם אֶת הַדְּבָרִים הַמְכֻוָּנִים אֵלָיו בְּכָל הַכְּתוּבִים. כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבוּ אֶל הַכְּפָר שֶׁהָיָה מְגַמַּת פְּנֵיהֶם הוּא הֶעֱמִיד פָּנִים כְּהוֹלֵךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ. אַךְ הֵם הִפְצִירוּ בּוֹ בְּאָמְרָם: “הִשָּׁאֵר אִתָּנוּ, כִּי הָעֶרֶב קָרֵב וּכְבָר פָּנָה הַיּוֹם.” לְפִיכָךְ נִכְנַס וְנִשְׁאַר אִתָּם. כַּאֲשֶׁר הֵסֵב עִמָּהֶם לָקַח אֶת הַלֶּחֶם, בֵּרֵךְ וּבָצַע אוֹתוֹ וְנָתַן לָהֶם. אָז נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם וְהִכִּירוּהוּ, וְהוּא נֶעְלַם מֵהֶם. אָמְרוּ זֶה לָזֶה: “הֲרֵי לִבֵּנוּ הָיָה בּוֹעֵר בְּקִרְבֵּנוּ כְּשֶׁדִּבֵּר אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ וּפָתַר לָנוּ אֶת הַכְּתוּבִים!” אוֹתָהּ שָׁעָה קָמוּ וְחָזְרוּ לִירוּשָׁלַיִם. הֵם מָצְאוּ אֶת הָאַחַד־עָשָׂר מְכֻנָּסִים עִם חַבְרֵיהֶם, וְהַכֹּל אוֹמְרִים כִּי הָאָדוֹן אָכֵן קָם וְנִרְאָה אֶל שִׁמְעוֹן. הֵם סִפְּרוּ מַה שֶּׁקָּרָה בַּדֶּרֶךְ וְכִי הִכִּירוּהוּ כַּאֲשֶׁר בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם. פ

Two of them were walking on that very day (the first day of the week) to a certain village named Amma’us (Emmaus) about sixty ris (eleven kilometer or about seven miles) away from Yerushalayim. They were speaking to one another about all these events. As they were speaking and arguing together, Yeshua himself approached and walked with them! But their eyes were blocked and they did not recognize him. He said to them, “What are these words that you are taking and giving together (exchanging) on the road?” One of them whose name was Kleofas answered. He said to him, “Are you the only one in Yerushalayim that does not know what happened recently?” (literally, in these days) He said to them, “What is it?” They told him, “The incident of Yeshua the Notzri (of Nazareth). He was a prophet mighty in works and in speech before G-d and before all the people. But our high priests and elders arrested him for a death sentence and crucified him. We had hoped that he would ultimately redeem Yisra’el but today it has been three days since these things happened. However, some women among us amazed us. They rose early to go to the tomb, but they did not find his body. Then they came and reported that they saw a vision of malakim (angels) saying that he is alive. So two of our men went to the tomb and they found it just as the women had said but they did not see him.” He said to them, “O you who lack knowledge and whose hearts are too heavy to believe all that the prophets have spoken! Did not the Messiah have to bear all these things and be brought into His glory?” Then He began with Mosheh (מִמֺּשֶׁה, i.e with the Torah) and all of the Prophets (הנביאים, the Nevi’im) and explained to them all of the Ketuvim (הכתובים-the Writings) that spoke about him. They came near the village to which they were going, and he set his face as if he were continuing on his way. They urged him, saying, “Stay with us, for the time of evening has arrived, and the day has stretched on.” So he entered the house to stay with them. When he reclined with them, He took the bread, made a brachah, broke it, and gave it to them. Then their eyes were opened and they recognized him but he turned aside and passed from their eyes! (disappeared) They said to one another, “Were not our hearts burning within us as he spoke to us on the road and interpreted the Scriptures?” They arose that hour and returned to Yerushalayim and found the Eleven and those who were with them. They were assembled together, saying, “Surely HaAdon (the Master) has risen from the dead and appeared to Shim’on!” They also told what had happened to them on the road and that they recognized him in the breaking of the bread.

Opening-up questions and clues:

The following opening-up questions and clues are provided as an introduction to this study on the 45th Miracle of Messiah:

TO BE CONTINUED IN THE WINTER OF 2019…

NEXT, FIRST MIRACULOUS ENTRY INTO ROOM…

Messiah in Yom HaBikkurim Chapter 117 >>