Messiah in Yom HaBikkurim Chapter 107
Sign #7, Miracle #37. Bringing Lazarus back to life.
- The Seventh Sign and Thirty-seventh Miracle of Messiah
- Opening-up questions and clues
The Seventh Sign and the Thirty-seventh Miracle of Messiah:
Yochanan 11:1-48
וַיְהִי אִישׁ חוֹלֶה וְהוּא לַעְזָר מִבֵּית־עָנְיִי כְּפַר מִרְיָם וּמָרְתָא אֲחוֹתָהּ׃ הִיא מִרְיָם אֲשֶׁר אֶת־הָאָדוֹן בְּמִרְקַחַת וַתְּנַגֵּב אֶת־רַגְלָיו בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ וְלַעְזָר אָחִיהָ הוּא חָלָה׃ וַתִּשְׁלַחְנָה אַחְיוֹתָיו אֵלָיו לֵאמֹר אֲדֹנִי הִנֵּה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ חֹלֶה הוּא׃ וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ וַיֹּאמַר הַמַּחֲלָה הַזֹּאת לֹא לַמָּוֶת הִיא כִּי אִם־לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים לְמַעַן יִכָּבֶד־בָּהּ בֶּן־הָאֱלֹהִים׃ וְיֵשׁוּעַ אָהֵב אֶת מָרְתָא וְאֶת־אֲחוֹתָה וְאֶת־לַעְזָר׃ וּכְשָׁמְעוּ כִּי חָלָה וַיִּתְמַהְמָהּ וַיֵּשֶׁב יוֹמַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־הוּא שָׁם׃ וּמֵאַחֲרֵי־כֵן אָמַר לְתַלְמִידָיו לְכוּ וְנָשׁוּבָה אֶל־אֶרֶץ יְהוּדָה׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו רַבִּי עַתָּה זֶה בִּקְשׁוּ הַיְּהוּדִים לְסָקְלְךָ וְאַתָּה תָּשׁוּב שָׁמָה׃ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ הֲלֹא שְׁתֵּים־עֶשְׁרֶה שָׁעוֹת לַיּוֹם אִישׁ כִּי־יֵלֵךְ בַּיּוֹם לֹא יִכָּשֵׁל כִּי יִרְאֶה אוֹר הָעוֹלָם הַזֶּה׃ וְהַהֹלֵךְ בַּלַּיְלָה יִכָּשֵׁל כִּי הָאוֹר אֵינֶנּוּ בוֹ׃ וְאַחֲרֵי דַבְּרוֹ כָּזֹאת אָמַר אֲלֵיהֶם לַעְזָר יְדִידֵנוּ יָשֵׁן הוּא וְאָנֹכִי הֹלֵךְ לְמַעַן אֲעִירֶנּוּ׃ וַיֹּאמְרוּ תַּלְמִידָיו אֲדֹנִי אִם־יָשֵׁן הוּא יִרְפָּא לוֹ׃ וְיֵשׁוּעַ דִּבֶּר עַל־מוֹתוֹ וְהֵמָּה חָשְׁבוּ כִּי עַל־מְנוּחַת הַשֵּׁנָה דִּבֵּר׃ אָז אָמַר יֵשׁוּעַ אֲלֵיהֶם מְפוֹרָשׁ לַעְזָר מֵת׃ וְשָׂמֵחַ אֲנִי בִּגְלַלְכֶם כִּי לֹא־הָיִיתִי שָׁם לְמַעַן תַּאֲמִינוּ וְעַתָּה נִסְעָה וְנֵלְכָה אֵלָיו׃ וַיֹּאמֶר תּוֹמָא הַנִּקְרָא דידוּמוֹס אֶל־הַתַּלְמִידִים חֲבֵרָיו נֵלְכָה גַם־אֲנַחְנוּ לְמַעַן נָמוּת עִמּוֹ׃ וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ וַיִּמְצָאֵהוּ זֶה אַרְבָּעָה יָמִים שֹׁכֵב בַּקָּבֶר׃ וּבֵּית־עָנְיִי קָרוֹב לִירוּשָׁלָיִם כְּדֶרֶךְ חֲמֵשׁ עֶשִֹׁרֵה רִיס׃ וְרַבִּים מִן־הַיְּהוּדִים בָּאוּ בֵּית־מָרְתָא וּמִרְיָם לְנַחֵם אֶתְהֶן עַל־אֲחִיהֶן׃ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ מָרְתָא כִּי בָא יֵשׁוּעַ וַתֵּצֵא לִקְרָאתוֹ וּמִרְיָם יוֹשֶׁבֶת בַּבָּיִת׃ וַתֹּאמֶר מָרְתָא אֶל־יֵשׁוּעַ אֲדֹנִי לוּ הָיִיתָ פֹּה כִּי־אָז לֹא־מֵת אָחִי׃ וְגַם־עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי כָל־אֲשֶׁר תִּשְׁאַל מֵאֵת אֱלֹהִים יִתֵּן לְךָ אֱלֹהִים׃ ןַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אָחִיךְ קוֹם יָקוּם׃ וַתֹּאמֶר אֵלָיו מָרְתָא יָדַעְתִּי כִּי יָקוּם בַּתְּקוּמָה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן׃ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ אָנֹכִי הַתְּקוּמָה וְהַחַיִּים הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם כִּי־יָמוּת׃ וְכָל־הַחַי אֲשֶׁר יַאֲמִין־בִּי לֹא־יָמוּת לְעוֹלָם הֲתַאֲמִינִי לַדָּבָר הַזֶּה׃ וַתֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן אֲדֹנִי הֶאֱמַנְתִּי כִּי־אַתָּה הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים הַבָּא לָעוֹלָם׃ זֹאת דִּבְּרָה וְהָלְכָה וְקָרְאָה לְמִרְיָם אֲחוֹתָהּ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר הִנֵּה הַמּוֹרֶה פֹּה וְהוּא קֹרֵא לָךְ׃ הִיא שַׁמְעָה וַתָּקָם וַתָּבֹא אֵלָיו׃ וְיֵשׁוּעַ טֶרֶם יָבֹא אֶל־הַכְּפָר כִּי־עוֹדֶנּוּ עֹמֵד בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר פְּגָשַׁתּוּ־שָׁם מָרְתָא׃ וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בָּאוּ אֶל־בֵּיתָהּ לְנַחֲמָהּ כִּרְאוֹתָם אֶת־מִרְיָם כִּי־קָמָה פִתְאֹם וַתֵּצֵא הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ כִּי אָמְרוּ הָלְכָה אֶל־הַקֶּבֶר לְבְכּוֹת שָׁמַּה׃ וַתָּבֹא מִרְיָם אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יֵשׁוּעַ עֹמֵד שָׁם וַתֵּרֶא אֹתוֹ וַתִּפֹּל לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר לוֹ אֲדֹנִי לוּ הָיִיתָ פֹּה כִּי־אָז לֹא־מֵת אָחִי׃ וַיְהִי כִּרְאוֹת יֵשׁוּעַ אֹתָה בֹּכִיָּה וְגַם־הָיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בָּאוּ אִתָּהּ בֹּכִים וַתִּזְעֹם רוּחוֹ וַיְהִי מַרְעִיד׃ וַיֹּאמֶר אֵיפֹה הִנַּחְתֶּם אֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֲדֹנִי בֹּא וּרְאֵה׃ וַיֵּבְךְ יֵשׁוּעַ׃ וַיֹּאמְרוּ הַיְּהוּדִים הִנֵּה מָה רַבָּה הָאַהֲבָה אֲשֶׁר אֲהֵבוֹ׃ וְיֵשׁ אֲשֶׁר אָמְרוּ הַפֹּקֵחַ עֵינֵי הָעִוֵּר הֲלֹא גַּם־יָכֹל לַחֲשׂךְ אֹתוֹ מִמָּוֶת׃ וַיּוֹסֶף עוֹד יֵשׁוּעַ לְהִזָּעֵם בְּרוּחוֹ וַיָּבֹא אֶל־הַקֶּבֶר וְהוּא מְעָרָה וְאֶבֶן עַל־מְבוֹאָהּ׃ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ שְׂאוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעָלֶיהָ וַתֹּאמֶר אֵלָיו מָרְתָא אֲחוֹת הַמֵּת אֲדֹנִי הִנֵּה כְּבָר בָּאָשׁ כִּי־אַרְבָּעָה יָמִים לוֹ׃וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ כִּי אִם־תַּאֲמִינִי תֶּחֲזִי אֶת־כְּבוֹד הָאֱלֹהִים׃ וַיִּשְׂאוּ אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר הַמֵּת הוּשַׂם שָׁם וְיֵשׁוּעַ נָשָׂא אֶת־עֵינָיו לַמָּרוֹם וַיֹּאמַר אוֹדְךָ אָבִי כִּי עֲנִיתָנִי׃ וַאֲנִי יָדַעְתִּי כִּי תַעֲנֵנִי תָּמִיד וְאוּלָם בַּעֲבוּר הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר סְבִיבוֹתַי דִּבַּרְתִּי לְמַעַן יַאֲמִינוּ בִי כִּי אַתָּה שְׁלַחְתָּנִי׃ וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל לַעְזָר קוּם צֵא׃ וַיֵּצֵא הַמֵּת וְיָדָיו וְרָגְלָיו כְּרוּכֹת בְּתַכְרִיכִין וּפָנָיו לוּטִים בְּסוּדָר וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יֵשׁוּעַ הַתִּירוּ אֹתוֹ וְיֵלֵךְ לְדַרְכּוֹ׃ וְרַבִּים מִן־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בָּאוּ אֶל־מִרְיָם בִּרְאוֹתָם אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ הֶאֱמִינוּ בוֹ׃ וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֶל־הַפּרוּשִׁים וַיַּגִּידוּ לָהֶם אֶת־אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ׃ אָז יַקְהִילוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת־סַנְהֶדְרִין וַיֹּאמְרוּ מַה־נַּעֲשֶׂה כִּי הָאִישׁ הַלָּזֶה עֹשֶׂה אֹתוֹת הַרְבֵּה׃ אִם־לֹא נִכְלָאֵהוּ כֻּלָּם יַאֲמִינוּ בוֹ וּבָאוּ הָרוֹמִיִּים וְלָקְחוּ גַּם אֶת־אַדְמָתֵנוּ וְגַם אֶת־עַמֵּנוּ׃
מַעֲשֶׂה בְּחוֹלֶה אֶחָד, אֶלְעָזָר מִבֵּית־עָנְיִי, מִן הַכְּפָר שֶׁגָּרוּ בּוֹ מִרְיָם וּמָרְתָא אֲחוֹתָהּ. מִרְיָם הִיא אֲשֶׁר מָשְׁחָה אֶת הָאָדוֹן בְּשֶׁמֶן בֹּשֶׂם וְנִגְּבָה אֶת רַגְלָיו בְּשַׂעֲרוֹתֶיהָ. אָחִיהָ אֶלְעָזָר הוּא שֶׁחָלָה. שָׁלְחוּ הָאֲחָיוֹת לְהַגִּיד לְיֵשׁוּעַ: “אֲדוֹנֵנוּ, רְאֵה נָא, זֶה שֶׁאָהוּב עָלֶיךָ חוֹלֶה.” שָׁמַע יֵשׁוּעַ וְאָמַר: “הַמַּחֲלָה הַזֹּאת אֵינֶנָּה לְמָוֶת, אֶלָּא לִכְבוֹד אֱלֹהִים, כְּדֵי שֶׁיְּכֻבַּד בָּהּ בֶּן־הָאֱלֹהִים.” יֵשׁוּעַ אָהַב אֶת מָרְתָא וְאֶת אֲחוֹתָהּ וְאֶת אֶלְעָזָר. כַּאֲשֶׁר שָׁמַע כִּי חָלָה, שָׁהָה עוֹד יוֹמַיִם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. אַחֲרֵי כֵן אָמַר לְתַלְמִידָיו: “בּוֹאוּ נַחֲזֹר לְאֶרֶץ יְהוּדָה.” אָמְרוּ לוֹ הַתַּלְמִידִים: “רַבִּי, לֹא מִכְּבָר בִּקְשׁוּ לִרְגֹּם אוֹתְךָ וְאַתָּה חוֹזֵר לְשָׁם?” הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ: “הֲרֵי שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת לַיּוֹם. הַמִּתְהַלֵּךְ בַּיּוֹם אֵינֶנּוּ נִכְשָׁל, כִּי רוֹאֶה הוּא אֶת אוֹר הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל הַמִּתְהַלֵּךְ בַּלַּיְלָה נִכְשָׁל, כִּי הָאוֹר אֵינֶנּוּ בּוֹ.” אַחֲרֵי שֶׁאָמַר זֹאת הוֹסִיף: “אֶלְעָזָר יְדִידֵנוּ נִרְדַּם, אַךְ אֲנִי הוֹלֵךְ לְהָעִיר אוֹתוֹ.” אָמְרוּ לוֹ הַתַּלְמִידִים: “אִם נִרְדַּם, אֲזַי יֵרָפֵא.” יֵשׁוּעַ דִּבֵּר עַל מוֹתוֹ, אֶלָּא שֶׁהֵם חָשְׁבוּ כִּי דִּבֵּר עַל תַּרְדֵּמַת הַשֵּׁנָה. אָז אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ בִּמְפֹרָשׁ: “אֶלְעָזָר מֵת. וַאֲשֶׁר לָכֶם, אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁלֹּא הָיִיתִי שָׁם – לְמַעַן תַּאֲמִינוּ. אַךְ בּוֹאוּ נֵלֵךְ אֵלָיו.” תֹּאמָא, הַנִּקְרָא דִּידִימוֹס, אָמַר לַחֲבֵרָיו הַתַּלְמִידִים: “נֵלֵךְ נָא גַּם אֲנַחְנוּ כְּדֵי שֶׁנָּמוּת אִתּוֹ.” כַּאֲשֶׁר בָּא יֵשׁוּעַ, מָצָא שֶׁכְּבָר אַרְבָּעָה יָמִים הוּא בַּקֶּבֶר. בֵּית־עָנְיִי הָיְתָה מְרֻחֶקֶת מִירוּשָׁלַיִם כִּשְׁלֹשָׁה קִילוֹמֶטְרִים, וְרַבִּים בָּאוּ אֶל מָרְתָא וּמִרְיָם לְנַחֵם אוֹתָן עַל אֲחִיהֶן. כִּשְׁמֹעַ מָרְתָא שֶׁיֵּשׁוּעַ בָּא הָלְכָה לִקְרָאתוֹ, וְאִלּוּ מִרְיָם יָשְׁבָה בַּבַּיִת. אָמְרָה מָרְתָא לְיֵשׁוּעַ: “אֲדוֹנִי, לוּ הָיִיתָ פֹּה, לֹא הָיָה אָחִי מֵת. אֲבָל גַּם עַכְשָׁו יוֹדַעַת אֲנִי שֶׁכָּל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ מֵאֱלֹהִים, אֱלֹהִים יִתֵּן לְךָ.” אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “אָחִיךְ יָקוּם.” הֵשִׁיבָה לוֹ מָרְתָא: “אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהוּא יָקוּם בַּתְּחִיָּה בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן.” אָמַר לָהּ יֵשׁוּעַ: “אֲנִי הַתְּחִיָּה וְהַחַיִּים. הַמַּאֲמִין בִּי יִחְיֶה גַּם אִם יָמוּת. וְכָל מִי שֶׁחַי וּמַאֲמִין בִּי לֹא יָמוּת לְעוֹלָם. הַאִם מַאֲמִינָה אַתְּ בָּזֶה?” אָמְרָה לוֹ: “כֵּן, אֲדוֹנִי, אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁאַתָּה הַמָּשִׁיחַ בֶּן־הָאֱלֹהִים שֶׁבָּא אֶל הָעוֹלָם.” אַחֲרֵי שֶׁאָמְרָה זֹאת הָלְכָה וְקָרְאָה לְמִרְיָם אֲחוֹתָהּ בַּסֵּתֶר. אָמְרָה לָהּ: “רַבֵּנוּ הִגִּיעַ, הוּא קוֹרֵא לָךְ.” הִיא שָׁמְעָה, מִהֲרָה לָקוּם וּבָאָה אֵלָיו. יֵשׁוּעַ טֶרֶם נִכְנַס לַכְּפָר, כִּי הָיָה עוֹד בַּמָּקוֹם שֶׁפָּגְשָׁה אוֹתוֹ מָרְתָא. אֵלֶּה שֶׁהָיוּ אֵצֶל מִרְיָם בַּבַּיִת וְנִחֲמוּ אוֹתָהּ, כְּשֶׁרָאוּ כִּי מִהֲרָה לָקוּם וְלָצֵאת, הָלְכוּ אַחֲרֶיהָ בְּחָשְׁבָם שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לַקֶּבֶר לִבְכּוֹת שָׁם. בְּהַגִּיעָהּ אֶל הַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ יֵשׁוּעַ, נָפְלָה מִרְיָם לְרַגְלָיו וְאָמְרָה לוֹ: “אֲדוֹנִי, לוּ הָיִיתָ פֹּה, לֹא הָיָה אָחִי מֵת.” כִּרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ בּוֹכִיָּה, וְהָאֲנָשִׁים שֶׁבָּאוּ אִתָּהּ בּוֹכִים גַּם הֵם, נִסְעֲרָה רוּחוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ וְהוּא וְהִזְדַּעְזַע. הוּא שָׁאַל: “אֵיפֹה הִנַּחְתֶּם אוֹתוֹ?” הֵשִׁיבוּ לוֹ: “אָדוֹן, בּוֹא וּרְאֵה.” בָּכָה יֵשׁוּעַ. הֵגִיבוּ וְאָמְרוּ: “רְאוּ עַד כַּמָּה אָהַב אוֹתוֹ!” אַךְ כַּמָּה מֵהֶם אָמְרוּ: “הַפּוֹקֵחַ עֵינֵי עִוֵּר הַאִם לֹא הָיָה יָכוֹל גַם לִמְנֹעַ אֶת מוֹתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַזֶּה?” וְאָז יֵשׁוּעַ, נַפְשׁוֹ שׂוּב סוֹעֶרֶת בְּקִרְבּוֹ, נִגַּשׁ אֶל מְעָרַת הַקֶּבֶר הַמְכֻסָּה אֶבֶן. אָמַר יֵשׁוּעַ: “הָסִירוּ אֶת הָאֶבֶן!” אָמְרָה לוֹ מָרְתָא אֲחוֹתוֹ שֶׁל הַמֵּת: “אֲדוֹנִי, הֲרֵיהוּ כְּבָר מַעֲלֶה רֵיחַ, כִּי עָבְרוּ אַרְבָּעָה יָמִים.” הֵשִׁיב לָהּ יֵשׁוּעַ: “הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ שֶׁאִם תַּאֲמִינִי תִּרְאִי אֶת כְּבוֹד הָאֱלֹהִים.” הֵם הֵסִירוּ אֶת הָאֶבֶן וְיֵשׁוּעַ נָשָׂא אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם וְאָמַר: “אָבִי, אוֹדְךָ כִּי שְׁמַעְתַּנִי. יָדַעְתִּי כִּי תָּמִיד שׁוֹמֵעַ אַתָּה אוֹתִי, וְרַק לְמַעַן הָעָם הָעוֹמֵד מִסָּבִיב אָמַרְתִּי זֹאת, שֶׁיַּאֲמִינוּ כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי. לְאַחַר שֶׁאָמַר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, קָרָא בְּקוֹל גָּדוֹל: “אֶלְעָזָר, צֵא הַחוּצָה!” יָצָא הַמֵּת כְּשֶׁרַגְלָיו וְיָדָיו כְּרוּכוֹת בְּתַכְרִיכִים וּפָנָיו עֲטוּפוֹת בְּמִטְפַּחַת. אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “הַתִּירוּ אוֹתוֹ וְהַנִּיחוּ לוֹ לָלֶכֶת.” רַבִּים מֵאֵלֶּה שֶׁבָּאוּ אֶל מִרְיָם הֶאֱמִינוּ בּוֹ כִּרְאוֹתָם אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה. אַךְ מִקְצָתָם הָלְכוּ אֶל הַפְּרוּשִׁים וְסִפְּרוּ לָהֶם מַה שֶּׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ. כִּנְּסוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַפְּרוּשִׁים אֶת הַסַּנְהֶדְרִין. אָמְרוּ: “מַה נַּעֲשֶׂה? הֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה עוֹשֶׂה אוֹתוֹת רַבִּים! אִם נַנִּיחַ לוֹ כָּךְ, הַכֹּל יַאֲמִינוּ בּוֹ וְהָרוֹמָאִים יָבוֹאוּ וְיַחֲרִיבוּ אֶת מְקוֹמֵנוּ וְאֶת אֻמָּתֵנוּ.” פ
There was a sick man, Lazar, from Beit-Ani (בֵּית־עָנְיִי, Aramaic: House of My Misery, Affliction, and Poverty) the village of Miryam and her sister Marta. This is the Miryam that applied perfume to the Master and wiped his feet dry with her hair. Lazar, her brother, was sick. His sisters sent for him, saying, “My Master, look! The one you love is sick! Yeshua heard this and said, “This illness is not for death. Rather, it is for the glory of God, so that the ben Ha-Elohim may be glorified in it.” Yeshua loved Marta and her sister and Lazar. When he heard that he was sick, he delayed and remained for two days in the place where he was. Afterward, he said to his talmidin, “Come, let us return to the land of Yehudah.” His talmidin said to him, “Rabbi, just now the Jewish leaders were seeking to stone you. And you would go back there?” Yeshua answered, “Are there not twelve hours in a day? If any one walks by day, he will not stumble, because he sees the light of this world. The one who walks in the night will stumble, because the light is not in him.” After he spoke things like this, he said to them, “our beloved Lazar is asleep. I am going so that I may wake him.” His talmidin said to him, “My Master, if he is sleeping, he will recover.” Yeshua was speaking about his death, but they thought he was speaking about sleeping for rest. Then Yeshua said to them plainly, “Lazar is dead. I am glad for your sake that I was not there, so that you may believe. And now, let us travel and go to him.” Toma, who is called Didumos, said to his fellow talmidin, “Let us go as well, so that we may die with him.” Yeshua came and found him, who had been lying in the tomb for the last four days. Beit-Ani is near Yerushalayim about fifteen ris away. And many came to the home of Marta and Miryam to console them regarding their brother. When Marta had heard that Yeshua had come, she went out to greet Him, but Miryam remained in the house. Marta said to Yeshua, “My Master, if only you had been here! For then my brother would not have died. Even now I know that whatever you ask of God, God will give you.” Yeshua said to her, “Your brother will surely rise.” Marta said to him, “I know that he will rise at the rising on the last day.” Yeshua said to her, “I am the rising and the life. The one who believes in me will live, even though he dies. Anyone living who believes in me will never die. Do you believe this word?” She said to him, “”Yes, my Master. I have believed that you are HaMashiach ben Ha-Elohim who comes to the world.” Having said this, she went and called for her sister Miryam privately saying, “Look the Rabbi is here, and he is calling for you.” When she heard this, she arose and came to him. Yeshua had not yet entered the village, for He was still standing in the place where Marta had encountered Him. Those who had come to her house to console her saw that Miryam had risen suddenly and gone out, they followed her. For they said, “She has gone to the tomb to weep there.” Miryam came to the place where Yeshua was standing. She saw him, fell at his feet, and said to him “My Master, if only you had been here! For then my brother would not have died!” When Yeshua saw her weeping and those who had come with her weeping as well, his Spirit became indignant, and he trembled. He said, “Where have you laid him?” They said to him, “My Master, come and see.” Yeshua wept. The people said, “How great is the love that he had for him!” But there were some who said, “Is not one who opens the eyes of the blind also able to prevent him from dying?” Once more, Yeshua grew indignant in his Spirit and came to the tomb, which was a cave with a stone over its entrance. Yeshua said, “Remove the stone from it.” Marta, the sister of the deceased, said to him, “My Master, he has already begun to stink for he has had four days.” Yeshua said to her, “Did I not tell you that if you believe, you will behold the glory of God?” They removed the stone where the deceased was placed, and Yeshua lifted his eyes high and said, “I thank you, My Father, for you have answered me. I know that you always answer me; however, on account of these people who are around me, I have spoken so that they will believe in me, that you have sent me.” When he finished speaking, he called out in a loud voice, “Lazar, arise! Come out!” The deceased came out, his hands and feet wrapped in burial garments and his face covered with a headscarf. Yeshua said to them, “Release him, and let him go on his way.” Many of those who had come to Miryam believed in him when they saw what he did. There were some who went to the Prushim and told them what Yeshua had done. Then the Chief Priests and the Prushim assembled a Sanhedrin and said, “What will we do? After all, this man does many signs! If we (the nation’s religious leaders) do not restrain him, all of them (the common people) will believe in him, and the Romans will come and destroy our place, our nation, and our people!”
Opening-up questions and clues:
The following opening-up questions and clues are provided as an introduction to this study on the 37th Miracle of Messiah: