Messiah in Yom HaBikkurim Chapter 104
Sign #6, Miracle #34. Healing a man born blind.
- The Sixth Sign and Thirty-fourth Miracle of Messiah
- Opening-up questions and clues
The Sixth Sign and the Thirty-fourth Miracle of Messiah:
Yochanan 9:1-41
וַיְהִי בְּעָבְרוֹ וַיַּרְא אִישׁ וְהוּא עִוֵּר מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ׃ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ תַּלְמִידָיו לֵאמֹר רַבִּי מִי הַחֹטֶא הוּא אוֹ יֹלְדָיו כִּי נוֹלַד עִוֵּר׃ וַיַּעַן יֵשׁוּעַ לֹא הוּא חָטָא וְלֹא יוֹלְדָיו אַךְ לְמַעַן יִגָּלוּ־בוֹ מַעַלְלֵי־אֵל׃ עָלַי לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי שֹׁלְחִי בְּעוֹד יוֹם יָבוֹא הַלַּיְלָה אֲשֶׁר־בּוֹ לֹא־יָכֹל אִישׁ לַעֲשׂוֹת׃ בְּעוֹדֶנִּי בָּעוֹלָם אוֹר הָעוֹלָם אָנִי׃ וַיְהִי כְּדַבְּרוֹ זֹאת וַיָּרָק עַל־הָאָרֶץ וַיַּעַשׂ טִיט מִן־הָרוֹק וַיִּמְרַח אֶת־הַטִּיט עַל־עֵינֵי הָעִוֵּר׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵךְ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלֹחַ הוּא שָׁלוּחַ וַיֵּלֶךְ וַיִּרְחַץ וַיָּבֹא וְעֵינָיו רֹאוֹת׃ וַיֹּאמְרוּ שְׁכֵנָיו וַאֲשֶׁר רָאוּ אֹתוֹ לְפָנִים כִּי־עִוֵּר הוּא הֲלֹא הוּא הַיּשֵׁב וְשֹׁאֵל צְדָקָה׃ אֵלֶּה אָמְרוּ כִּי־זֶה הוּא וְאֵלֶּה אָמְרוּ אַךְ־דּוֹמֶה לּוֹ וְהוּא אָמַר אֲנִי הוּא׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאֵיךְ נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ׃ וַיַּעַן וַיֹאמֶר אִישׁ אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ עָשָׂה טִיט וַיִּמְרַח עַל־עֵינַי וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵךְ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלֹחַ וָאֵלֵךְ וָאֶרְחַץ וַתִּפָּקַחְנָה עֵינָי׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו וְאַיּוֹ וַיֹּאמֶר לֹא יָדָעְתִּי׃ וַיָּבִיאוּ אֶת־הָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה עִוֵּר לְפָנִים אֶל־הַפְּרוּשִׁים׃ וְהַיּוֹם אֲשֶׁר עָשָׂה־בוֹ יֵשׁוּעַ אֶת־הַטִּיט וַיִּפְקַח אֶת־עֵינָיו הָיָה יוֹם הַשַּׁבָּת׃ וַיּוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל אֹתוֹ גַּם־הַפְּרוּשִׁים אֵיךְ נִפְקְחוּ עֵינָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם טִיט שָׂם עַל־עֵינַי וָאֶרְחַץ וְהִנְנִי רֹאֶה׃ וַיֹּאמְרוּ מִקְצָת הַפְּרוּשִׁים זֶה הָאִישׁ לֹא מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא כִּי לֹא־יִשְׁמֹר אֶת־הַשַּׁבָּת וַאֲחֵרִים אָמְרוּ אֵיכָה יוּכַל אִישׁ חֹטֵא לַעֲשׂוֹת אֹתוֹת כָּאֵלֶּה וַתְּהִי־מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם׃ וַיּוֹסִיפוּ וַיֹּאמְרוּ אֶל־הָעִוֵּר וְאַתָּה מַה־תֹּאמַר לוֹ כִּי פָקַח עֵינֶיךָ וַיֹּאמֶר נָבִיא הוּא׃ וְלֹא־הֶאֱמִינוּ הַיְּהוּדִים כִּי עִוֵּר הָיָה וְאֹרוּ עֵינָיו עַד־אֲשֶׁר קָרְאוּ אֶל־יוֹלְדֵי הַנִּרְפָּא׃ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתָם לֵאמֹר הֲזֶה בִנְכֶם אֲשֶׁר אֲֲמַַרְתֶּם נוֹלַד עִוֵּר וְאֵיכָה הוּא רֹאֶה עָתָּה׃ וַיַּעֲנוּ אֹתָם יוֹלְדָיו וַיֹּאמְרוּ יָדַעְנוּ כִּי זֶה הוּא בְּנֵנוּ וְכִי נוֹלַד עִוֵּר׃ אֲבָל לֹא יָדַעְנוּ אֵיךְ הוּא רֹאֶה עַתָּה וְלֹא יָדַעְנוּ מִי פָקַח אֶת־עֵינָיו הֲלֹא בֶן־דַּעַת הוּא שַׁאֲלוּ אֶת־פִּיהוּ וְהוּא יַגִּיד מֶה־הָיָה לוֹ׃ כָּזֹאת דִבְּרוּ יוֹלְדָיו מִיִּרְאָתָם אֶת־הַיְּהוּדִים כִּי הַיְּהוּדִים כְּבָר נוֹעֲצוּ לְנַדּוֹת אֶת־כָּל־אֲשֶׁר יוֹדֶה כִּי הוּא הַמָּשִִׁיחַ׃ עַל־כֵּן אָמְרוּ יוֹלְדָיו בֶּן־דַּעַת הוּא שַׁאֲלוּ אֶת־פִּיהוּ׃ וַיִּקְרְאוּ שֵׁנִית לָאִישׁ אֲשֶׁר הָיָה עִוֵּר וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו תֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ כִּי־הָאִישׁ הַזֶּה חֹטֵא הוּא׃ וַיַּעַן וַיֹּאמַר אִם־חֹטֵא הָאִישׁ לֹא יָדָעְתִּי אַחַת יָדַעְתִּי כִּי עִוֵּר הָיִיתִי וְעַתָּה הִנְנִי רֹאֶה׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עוֹד מֶה־עָשָׂה לָךְ אֵיךְ פָּקַח עֵינֶיךָ׃ וַיַּעַן אֹתָם כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם וּמַה־לָכֶם לִשְׁמֹעַ שֵׁנִית הֲתַחְפְּצוּ גַם־אַתֶּם לִהְיוֹת תַּלְמִידָיו׃ וַיְחָרֲפוּ אֹתוֹ וַיֹּאמְרוּ אַתָּה תַלְמִידוֹ וַאֲנַחְנוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל־משֶׁה׃ אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי אֶל־משֶׁה דִבֶּר הָאֱלֹהִים וְאֶת־זֶה לֹא יָדַעְנוּ מֵאַיִן הוּא׃ וַיַּעַן הָאִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם דָּבָר נִפְלָא הוּא אֲשֶׁר אַתֶּם לֹא יְדַעְתֶּם מֵאַיִן הוּא וְהוּא פָקַח אֶת־עֵינָי׃ וְהִנֵּה יָדַעְנוּ כִּי אֶת־הַחַטָּאִים לֹא־יִשְׁמַע אֵל כִּי אִם־אֶת־יְרֵא אֱלֹהִים וְעֹשֵׂה רְצוֹנוֹ אֹתוֹ יִשְׁמָע׃ מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמָע אֲשֶׁר־פָּקַח אִישׁ עֵינֵי עִוֵּר מֵרָחֶם׃ לוּלֵא הָיָה זֶה מֵאֵת אֱלֹהִים לֹא הָיָה יָכֹל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה׃ וַיַּעֲנוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֵן בַּחֲטָאִים נוֹלַדְתָּ כֻלָּךְ וְאַתָּה תְלַמְּדֵנוּ וַיֶּהְדְּפֻהוּ הַחוּצָה וַיִּשְׁמַע יֵשׁוּעַ כִּי הֲדָפֻהוּ הַחוּצָה וַיִּפְגְּשֵׁהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֲתַאֲמִין בְּבֶן־הָאָדָם׃ וַיַּעַן וַיֹּאמַר מִי הוּא־זֶה אֲדֹנִי וְאַאֲמִין בּוֹ׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ הֵן־רָאִיתָ אֹתוֹ וְהַמְדַבֵּר אֵלֶיךָ הִנֵּה זֶה הוּא׃ וַיֹּאמֶר אֲנִי מַאֲמִין אֲדֹנִי וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ׃ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֲנִי בָאתִי לָעוֹלָם הַזֶּה לָדִין לְמַעַן יִרְאוּ הַעִוְרִים וְהָרֹאִים יִהְיוּ לְעִוְרִים׃ וַאֲשֶׁר הָיוּ עִמּוֹ מִן־הַפְּרוּשִׁים שָׁמְעוּ דְבָרָיו וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲַגַם אֲנַחְנוּ עִוְרִים׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לוּ הֱיִיתֶם עִוְרִים לֹא־הָיָה בָכֶם חֵטְא וְעַתָּה אֲמַרְתֶּם פִּקְחִים אֲנַחְנוּ וְתַעֲמֹד חַטַּאתְכֶם׃
כַּאֲשֶׁר עָבַר בְּדַרְכּוֹ רָאָה אִישׁ עִוֵּר מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ תַּלְמִידָיו: “רַבִּי, מִי חָטָא שֶׁהוּא נוֹלַד עִוֵּר? הוּא אוֹ הוֹרָיו?” עָנָה יֵשׁוּעַ: “לֹא הוּא חָטָא וְלֹא הוֹרָיו; אֵין זֶה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּגָּלוּ בּוֹ פָּעֳלֵי אֱלֹהִים. עָלֵינוּ לִפְעֹל אֶת פָּעֳלֵי שׁוֹלְחִי כָּל עוֹד יוֹם. יָבוֹא לַיְלָה וְאָז לֹא יוּכַל אִישׁ לִפְעֹל. בְּעוֹדֶנִּי בָּעוֹלָם אֲנִי אוֹר הָעוֹלָם.” אַחֲרֵי אָמְרוֹ זֹאת יָרַק עַל הָאֲדָמָה וְעָשָׂה טִיט מִן הָרוֹק; מָרַח אֶת הַטִּיט עַל עֵינֵי הָעִוֵּר 7 וְאָמַר אֵלָיו: “לֵךְ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹחַ” [שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שָׁלוּחַ]. הָלַךְ וְרָחַץ, וּבָא כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה. אָמְרוּ הַשְּׁכֵנִים וְאוֹתָם הָאֲנָשִׁים שֶׁרָאוּהוּ קֹדֶם לָכֵן בִּהְיוֹתוֹ קַבְּצָן: “הֲלֹא זֶהוּ שֶׁיָּשַׁב וְקִבֵּץ נְדָבוֹת!” אֵלֶּה אָמְרוּ: “זֶה הוּא”, וְאֵלֶּה אָמְרוּ: “לֹא, הוּא רַק דּוֹמֶה לוֹ.” הוּא עַצְמוֹ אָמַר: “אֲנִי הוּא.” לְפִיכָךְ שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “אֵיךְ נִפְקְחוּ עֵינֶיךָ?” הֵשִׁיב לָהֶם וְאָמַר: “אִישׁ אֲשֶׁר שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ עָשָׂה טִיט, מָרַח עַל עֵינַי וְאָמַר לִי, ‘לֵךָ וּרְחַץ בִּבְרֵכַת הַשִּׁלּוֹח’. הָלַכְתִּי וּלְאַחַר שֶׁרָחַצְתִּי רָאִיתִי.” שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “אֵיפֹה הוּא?” הֵשִׁיב: “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.” הֵבִיאוּ אוֹתוֹ אֶל הַפְּרוּשִׁים, אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִוֵּר קֹדֶם לָכֵן. וְהַיּוֹם שֶׁעָשָׂה יֵשׁוּעַ אֶת הַטִּיט וּפָקַח אֶת עֵינָיו הָיָה יוֹם שַׁבָּת. שְׁאָלוּהוּ גַּם הַפְּרוּשִׁים אֵיךְ נִפְקְחוּ עֵינָיו. אָמַר לָהֶם: “טִיט מָרַח עַל עֵינַי וְרָחַצְתִּי, וַהֲרֵינִי רוֹאֶה.” אָמְרוּ כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים: “הָאִישׁ הַזֶּה אֵינֶנּוּ מֵאֵת אֱלֹהִים, כִּי אֵינוֹ שׁוֹמֵר אֶת הַשַּׁבָּת.” אֲחֵרִים אָמְרוּ: “אֵיךְ יָכוֹל אִישׁ חוֹטֵא לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת כָּאֵלֶּה?” מַחֲלֹקֶת נָפְלָה בֵּינֵיהֶם. עַל כֵּן הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִוֵּר: “מָה אַתָּה אוֹמֵר עָלָיו עַל שֶׁפָּקַח אֶת עֵינֶיךָ?” הֵשִׁיב וְאָמַר: “נָבִיא הוּא.” בְּכָל זֹאת, רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהָיָה עִוֵּר וְנִפְקְחוּ עֵינָיו. לְבַסּוֹף קָרְאוּ לְהוֹרָיו שֶׁל הַנִּרְפָּא וְשָׁאֲלוּ אוֹתָם: “הַאִם זֶהוּ בִּנְכֶם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים כִּי נוֹלַד עִוֵּר? אִם כֵּן, אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה עַכְשָׁו?” הֵשִׁיבוּ הוֹרָיו וְאָמְרוּ: “אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים כִּי זֶה בְּנֵנוּ וְכִי נוֹלַד עִוֵּר, אֲבָל אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא רוֹאֶה עַכְשָׁו אוֹ מִי פָּקַח אֶת עֵינָיו; אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים. שַׁאֲלוּ נָא אוֹתוֹ! הוּא מְבֻגָּר וִידַבֵּר בְּעַד עַצְמוֹ.” אֶת זֹאת אָמְרוּ הוֹרָיו מִשּׁוּם שֶׁפָּחֲדוּ מֵרָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר כְּבָר הֶחֱלִיטוּ לְנַדּוֹת אֶת כָּל מִי שֶׁיּוֹדֶה כִּי הוּא הַמָּשִׁיחַ. לָכֵן אָמְרוּ הוֹרָיו: “הוּא מְבֻגָּר; שַׁאֲלוּ נָא אוֹתוֹ.” קָרְאוּ שֵׁנִית אֶת הָאִישׁ שֶׁהָיָה עִוֵּר וְאָמְרוּ: “תֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהָאִישׁ הַזֶּה אִישׁ חוֹטֵא הוּא.” הֵשִׁיב לָהֶם הַנִּרְפָּא: “אִם חוֹטֵא הוּא אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. דָּבָר אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ: הָיִיתִי עִוֵּר וְעַכְשָׁו אֲנִי רוֹאֶה.” הוֹסִיפוּ וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: ” מֶה עָשָׂה לְךָ? אֵיךְ פָּקַח אֶת עֵינֶיךָ?” עָנָה לָהֶם: “כְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם. לָמָּה תִּרְצוּ לִשְׁמֹעַ עוֹד פַּעַם? גַּם אַתֶּם רוֹצִים לִהְיוֹת תַּלְמִידָיו?” חֵרְפוּ אוֹתוֹ וְאָמְרוּ: “אַתָּה תַּלְמִידוֹ! אֲנַחְנוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל מֹשֶׁה! 29 אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים דִּבֵּר אֶל מֹשֶׁה, אֲבָל זֶה – אֵין אָנוּ יוֹדְעִים מֵאַיִן הוּא.” הֵשִׁיב הָאִישׁ וְאָמַר לָהֶם: “אָכֵן הַפְלֵא וָפֶלֶא שֶׁאֵינְכֶם יוֹדְעִים מֵאַיִן הוּא, וַהֲרֵי הוּא פָּקַח אֶת עֵינַי! אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְחוֹטְאִים, אֲבָל לְאָדָם יְרֵא אֱלֹהִים וְעוֹשֵׂה רְצוֹנוֹ הוּא שׁוֹמֵעַ. מֵעוֹלָם לֹא נִשְׁמַע שֶׁמִּישֶׁהוּ פָּקַח עֵינֵי עִוֵּר מִלֵּדָה. לוּלֵא הָיָה הוּא מֵאֵת אֱלֹהִים, לֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה.” הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ לוֹ: “אַתָּה בִּכְלָל בַּחֵטְא נוֹלַדְתָּ וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ?!” וּדְחָפוּהוּ הַחוּצָה. יֵשׁוּעַ שָׁמַע כִּי דְּחָפוּהוּ הַחוּצָה, וּכְשֶׁפָּגַשׁ אוֹתוֹ שָׁאַל: “הַאִם אַתָּה מַאֲמִין בְּבֶן־הָאָדָם?” הֵשִׁיב הָאִישׁ: “וּמִי הוּא, אֲדוֹנִי? – לְמַעַן אַאֲמִין בּוֹ.” אָמַר לוֹ יֵשׁוּעַ: “גַּם רָאִיתָ אוֹתוֹ וְגַם הַמְדַבֵּר אִתְּךָ זֶה הוּא!” עָנָה הָאִישׁ: “אֲנִי מַאֲמִין, אֲדוֹנִי”, וְהִשְׁתַּחֲוָה לוֹ. אָמַר יֵשׁוּעַ: ” אֲנִי בָּאתִי לָעוֹלָם הַזֶּה לְשֵׁם מִשְׁפָּט, כְּדֵי שֶׁהַלֹּא־רוֹאִים יִּרְאוּ, וְהָרוֹאִים יִהְיוּ לְעִוְרִים.” שָׁמְעוּ זֹאת כַּמָּה מִן הַפְּרוּשִׁים שֶׁהָיוּ אִתּוֹ. שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “הַאִם גַּם אָנוּ עִוְרִים?” אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “אִלּוּ הֱיִיתֶם עִוְרִים לֹא הָיָה בָּכֶם חֵטְא. אֲבָל כָּעֵת, בְּאָמְרְכֶם ‘אֲנַחְנוּ רוֹאִים’, עוֹמֶדֶת חַטַּאתְכֶם.” פ
While passing through he (Yeshua) saw a man who was blind from the day of his birth. His talmidin asked him, saying, “Rabbi, who is the sinner? Is it he or his parents, since he was born blind?” Yeshua answered, “Neither he sinned, nor did his parents, but it was so that the works of God may be revealed in him. I must do the deeds of the One who sent me while it is still day. The night will come when no one will be able to do so. While I am still in the world, I am the light of the world.” When he had spoken this, he spat upon the ground, made clay from the saliva, and smeared the clay on the eyes of the blind man. He said to him, “Go and wash in the Pool of Shiloach,” which means, “Sent.” He went and washed and came back with seeing eyes. His neighbors and those who saw that he was blind before said, “Is he not the one who sits and asks for tzedakah?” (charity) Some said, “This is the one.” Others said, “He just looks like him.” But he said, “It is I!” They said to him, “How were your eyes opened?” He answered and said, “A man named Yeshua (lit. the Salvation of Adonai) made clay and smeared it on my eyes and said to me, ‘Wash in the Pool of Shiloach.’ I went and washed, and my eyes were opened!” They said to him “Where is he?” He said, “I do not know.” They brought the man who had previously been blind to the Prushim. The day on which Yeshua had made the clay and opened his eyes was the day of Shabbat. The Prushim also asked him once more how his eyes were opened. He said to them, “He placed clay on my eyes, I washed them, and now I see.” A few of the Prushim said, “This man is not from God because he does not observe Shabbat.” Others said, “How would a sinful man be able to do signs like these?” There was a dispute among them. Once more, they said to the blind man, “What do you say of him, since he opened your eyes?” He said, “He is a prophet.” The Jewish religious leaders did not believe that he had been blind and his eyes were enlightened until they called for the parents of the one who was healed. They asked them, saying, “Is this your son whom you said was born blind? How does he see now?” His parents answered them and said, “We know that this is our son and that he was born blind. But we do not know how he sees now, and we do not know who opened his eyes. Is he not a sensible person?” (literally, son of knowledge) Ask him directly, and he will tell you what happened to him.” His parents spoke like this due to their fear of the Jewish leaders because they were already determined to ostracize anyone who would admit that he (Yeshua) is the Messiah. That is why his parents said, “He is a son of knowledge (old enough to speak for himself); ask him directly.” They asked the man who had been blind (since birth) a second time. They said to him, “Give honor (glory) to God. We know that this man is a sinner.” He answered and said, “If the man is a sinner, I do not know. The one thing I know is that I was blind but now I see!” They said to him, “What else did he do to you? How did he open your eyes?” He answered them, “I have already told you. Did you not hear? Why do you want to hear it a second time? Do you also want to be his talmidin?” They (the pious ones) became (very insulted) angry at him and said, “You are his talmid! We are talmidin of Mosheh! We know that God spoke to Mosheh, but we do not know where this one is from!” The (unlearned) man answered and said to them (the religious leaders), “It is a perplexing matter that you do not know where he is from but he opened my eyes! Look, we know it is not sinners that God hears; but one who fears God and does His will, this is whom He hears. It is unheard of ever before (me’olam; since ever the world began) that a man would open the eyes of one blind from the womb. If he were not from God, he would not be able to do anything!” They (the pious ones) answered and said to him, “Look, you were born entirely in sins! And you would teach us!” Then they pushed him outside. Yeshua heard that they had pushed him outside, and he encountered him. He said to him, “Do you believe in ben Ha’adam?” (the “Son of Man;” one of the many titles given to the Messiah) he answered and said, “Adoni (my master), who is he? I will believe in him.” [the Messiah] Yeshua said to him, “You have seen him; he is the one speaking to you.” He said, “My Master I believe!” And he bowed down to him. Yeshua (the Voice of Adonai) said, “I have come to this world to execute justice so that those who are blind will see, and those who see will become blind.” Those who were with him from the Prushim heard his words and said to him, “Are we also blind?” He said to him (the Prushim as a group), “If you were blind, sin would not be in you. But now that you have said, ‘We are open-eyed,’ your sin stands.”
Opening-up questions and clues:
The following opening-up questions and clues are provided as an introduction to this study on the 34th Miracle of Messiah: