Messiah in Yom HaBikkurim Chapter 94

Sign #4, Miracle #23. Fed 5,000 men and their families.

  1. The Fourth Sign and Twenty-third Miracle of Messiah
  2. Opening-up questions and clues

The Fourth Sign and Twenty-third Miracle of Messiah:

Mattai 14:15-21

וַיְהִי לְעֵת עֶרֶב וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ הַמָּקוֹם חָרֵב וְגַם־נָטָה הַיּוֹם שַׁלְּחָה אֶת־הֲמוֹן הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַכְּפָרִים לִקְנוֹת לָהֶם אֹכֶל׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם אֵינָם צְרִיכִים לָלָכֶת תְּנוּ־אַתֶּם לָהֶם לֶאֱכֹל׃ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אֵין־לָנוּ פֹה כִּי אִם־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־לֶחֶם וּשְׁנֵי דָגִים׃ וַיֹּאמַר הֲבִיאוּם אֵלַי הֵנָּה׃ וַיְצַו אֶת־הָעָם לָשֶׁבֶת עַל־הַדֶּשֶׁא וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים וַיִּשָּׂא עֵינָיו הַשָׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן אֶת־הַלֶּחֶם לַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם׃ וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים הַנּוֹתָרִים שְׁנֵים עָשָׂר סַלִּים מְלֵאִים׃ וְהָאֹכְלִים כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטָּף׃

לְעֵת עֶרֶב נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ: “הַמָּקוֹם שׁוֹמֵם וְהַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת; שְׁלַח אֶת הֲמוֹן הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל הַכְּפָרִים לִקְנוֹת לָהֶם אֹכֶל.” אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: “אֵין הֵם צְרִיכִים לָלֶכֶת. תְּנוּ לָהֶם אַתֶּם לֶאֱכֹל.” הֵשִׁיבוּ לוֹ: “אֵין לָנוּ פֹּה אֶלָּא חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּשְׁנֵי דָּגִים.” אָמַר: “הָבִיאוּ אוֹתָם אֵלַי הֵנָּה.” הוּא צִוָּה אֶת הָעָם לָשֶׁבֶת עַל הַדֶּשֶׁא, לָקַח אֶת חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת שְׁנֵי הַדָּגִים, נָשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּבֵרֵךְ. לְאַחַר מִכֵּן בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם וְנָתַן לַתַּלְמִידִים וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לָעָם. הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר אָסְפוּ שְׁנֵים־עָשָׁר סַלִּים מְלֵאִים. מִסְפַּר הָאוֹכְלִים הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִלְּבַד הַנָּשִׁים וְהַטַּף. פ

At the time of the evening, His [the Messiah’s] talmidin approached Him and said, “This place is desolate and the day has stretched on. Send away the crowd of people so they may go to the villages to buy food for themselves.” He said to them, “They do not need to go. You give them something to eat.” They said to Him, “We do not have anything here except five loaves of bread and two fish!” He said, “Bring them here to Me.” He commanded the people to sit on the grass, and He took the two loaves of bread and the two fish. He lifted His eyes toward heaven and made a brachah. Then He broke and gave the bread to the talmidin, and the talmidin gave it to the people. All of them ate and were satisfied, and from the leftover pieces they picked up twelve full baskets. Those who ate were about five thousand men, not counting the women and children.

Markos 6:32-44

 וַיֵּלְכוּ מִשָּׁם בָּאֳנִיָּה אֶל־אַחַת הֶחֳרָבוֹת לְבָדָד׃ וְהֶהָמוֹן רָאָה אוֹתָם יֹצְאִים וַיַּכִּירֻהוּ רַבִּים וַיָּרוּצוּ שָׁמָּה בְּרַגְלֵיהֶם מִכָּל הֶעָרִים וַיַּעַבְרוּ אוֹתָם וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו׃ וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ וַיַּרְא הֲמוֹן עַם רָב וַיֶּהֱמוּ מֵעָיו לָהֶם כִּי הָיוּ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה וַיָּחֶל לְלַמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים הַרְבֵּה׃ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָפָה הַיּוֹם לַעֲרוֹב וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה הַמָּקוֹם חָרֵב וְהַיּוֹם רַד מְאֹד׃ שַׁלַּח אוֹתָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַחֲצֵרִים וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב לִקְנוֹת לָהֶם לָחֶם כִּי אֵין־לָהֶם מַה־שֶּׁיֹּאכֵלוּ׃ וַיַּעַן וַיּאֹמֶר אֲלֵיהֶם תְּנוּ אַתֶּם לָהֶם לֶאֱכֹל וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲנֵלֵךְ לִקְנוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר לָתֵת לָהֶם לֶאֱכֹל׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כַּמָּה כִכְּרוֹת־לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם לְכוּ וּרְאוּ וַיֵּדְעוּ וַיֹּאמְרוּ חָמֵשׁ וּשְׁנֵי דָגִים׃ וַיְצַו אוֹתָם לָשֶׁבֶת כֻּלָּם חֲבֻרָה חֲבֻרָה לְבַד עַל־יְרַק הַדֶּשֶׁא׃ וַיֵּשְׁבוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת לְמֵאוֹת וְלַחֲמִשִּׁים׃ וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים וַיִּשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ וַיִּפְרֹס אֶת־הַלֶּחֶם וַיִּתֵּן לְתַלְמִידָיו לָשׂוּם לִפְנֵיהֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים חִלֵּק לְכֻלָּם׃ וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ׃ וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים מְלוֹא סַלִּים שְׁנֵים עָשָׂר וְגַם מִן־הַדָּגִים׃ וְהָאֹכְלִים מִן־הַלֶּחֶם הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ׃

הֵם הִפְלִיגוּ מִשָּׁם בַּסִּירָה אֶל מָקוֹם שׁוֹמֵם לְבַדָּם. רַבִּים רָאוּ אֶת יֵשׁוּעַ וְהַשְּׁלִיחִים יוֹצְאִים וְהִכִּירוּ אוֹתָם, וּמִכָּל הֶעָרִים רָצוּ לְשָׁם בָּרֶגֶל וְהִקְדִּימוּ אוֹתָם. כְּשֶׁיָּצָא יֵשׁוּעַ וְרָאָה הָמוֹן רַב נִכְמְרוּ רַחֲמָיו עֲלֵיהֶם, כִּי הָיוּ כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רוֹעֶה. הוּא הֵחֵל לְלַמֵּד אוֹתָם דְּבָרִים רַבִּים. כְּשֶׁנָּטָה הַיּוֹם לַעֲרֹב נִגְּשׁוּ אֵלָיו תַּלְמִידָיו וְאָמְרוּ: “הַמָּקוֹם שׁוֹמֵם וְהַשָּׁעָה כְּבָר מְאֻחֶרֶת. שְׁלַח אוֹתָם שֶׁיֵּלְכוּ אֶל הָעֲיָרוֹת וְהַכְּפָרִים מִסָּבִיב וְיִקְנוּ לָהֶם לֶאֱכֹל.” הֵשִׁיב וְאָמַר לָהֶם: “תְּנוּ לָהֶם אַתֶּם לֶאֱכֹל.” שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: “הַאִם נֵלֵךְ וְנִקְנֶה לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר וְנִתֵּן לָהֶם לֶאֱכֹל?” אָמַר לָהֶם: “כַּמָּה כִּכְּרוֹת לֶחֶם יֵשׁ לָכֶם? לְכוּ וּרְאוּ.” אַחֲרֵי שֶׁבֵּרְרוּ הֵשִׁיבוּ: “חָמֵשׁ, וּשְׁנֵי דָּגִים.” הוּא צִוָּה עֲלֵיהֶם לְהוֹשִׁיב אֶת כֻּלָּם חֲבוּרָה חֲבוּרָה עַל הַדֶּשֶׁא הַיָּרוֹק, וְהֵם יָשְׁבוּ בִּקְבוּצוֹת שֶׁל מֵאָה וְשֶׁל חֲמִשִּׁים. לָקַח אֶת חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת שְׁנֵי הַדָּגִים וּלְאַחַר שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּבֵרַךְ, בָּצַע אֶת הַלֶּחֶם וְנָתַן לְתַלְמִידָיו לְהַגִּישׁ לָהֶם, וְגַם אֶת שְׁנֵי הַדָּגִים חִלֵּק לְכֻלָּם. הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר אָסְפוּ שְׁנֵים־עָשָׂר סַלִּים מְלֵאִים, בִּכְלַל זֶה גַּם דָּגִים. מִסְפַּר הָאוֹכְלִים הָיָה חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ. פ

They went from there in a boat to one of the desolate areas alone. But the crowd saw them leaving, and many recognized Him (Yeshua and His shlichim). They ran there on foot from all of the towns. They passed Him and gathered around Him. Yeshua went out and saw the great crowd of people, and He felt moved for them because they were like sheep that have no shepherd. He began to teach them many things. As the day faded to darkness, His talmidin approached and said, “Look, this place is desolate and the day has greatly declined. Send them away and let them go to the settlements and villages around here to buy bread for themselves, for they do not have anything to eat.” He answered and said to them, “You give them something to eat.” They said to Him, “Shall we go to buy bread with two hundred dinarim to give them something to eat?” He said to them, “How many loaves of bread do you have? Go look and find out.” (Each loaf of bread was round, flat, and sufficient in size to provide two servings.) They said, “Five, and two fish.” He commanded all of them to sit, group by group, separately, on the green grass. They sat in rows of hundreds and fifties. He took the five loaves of bread and the two fish; He lifted His eyes toward heaven and made a brachah. Then He broke the bread and gave it to His talmadin to place it before them, and He divided the two fish for them all. All of them ate and were satisfied. They picked up twelve baskets full of the pieces of bread, as well as of the fish. Those eating the bread were about five thousand men. [and there were also fed about five thousand women and children.]

Lukas 9:12-17

וְהַיּוֹם רָפָה לַעֲרֹב וּשְׁנֵים הֶעָשָׂר נִגְּשׁוּ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו שַׁלַּח־נָא אֶת־הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל־הַכְּפָרִים וְהַחֲצֵרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵינוּ לָלוּן וְלִמְצֹא מָזוֹן כִּי־פֹה בְּמָקוֹם שׁוֹמֵם אֲנָחְנוּ׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם תְּנוּ־אַתֶּם לָהֶם לֶאֱכֹל וַיֹּאמְרוּ אֵין לָנוּ כִּי אִם־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת־לֶחֶם וְדָגִים שְׁנַיִם בִּלְתִּי אִם־נֵלֵךְ וְנִקְנֶה־אֹכֶל לְכָל־הָעָם הַזֶּה׃ כִּי הָיוּ כַּחֲמֵשֶׁת אַלְפֵי־אִישׁ וַיֹּאמֶר אֶל־תַּלְמִידָיו הוֹשִׁיבוּ אֹתָם שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת חֲמִשִּׁים אִישׁ הַשּׁוּרָה הָאֶחָת׃ וַיַּעֲשׂוֹּ־כֵן וַיּוֹשִׁיבוּ אֶת־כֻּלָּם׃ וַיִּקַּח אֶת־חֲמֵשֶׁת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת־שְׁנֵי הַדָּגִים וַיִשָּׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וַיְבָרֶךְ עֲלֵיהֶם וַיִּפְרֹס וַיִּתֵּן לְתַלְמִידָיו לָשׂוֹּם לִפְנֵי הָעָם׃ וַיֹּאכְלוּ כֻלָּם וַיִּשְׂבָּעוּ וַיִּשְׂאוּ מִן־הַפְּתוֹתִים הַנּוֹתָרִים לָהֶם מְלֹא שְׁנֵים עָשָׂר סַלִּים׃

הַיּוֹם נָטָה לַעֲרֹב וְהַשְּׁנֵים־עָשָׂר נִגְּשׁוּ וְאָמְרוּ אֵלָיו: “שְׁלַח נָא אֶת הָעָם וְיֵלְכוּ אֶל הַיִּשּׁוּבִים וְהַכְּפָרִים שֶׁמִּסָּבִיב כְּדֵי לָלוּן וּלְהַשִֹיג אֹכֶל, כִּי פֹּה נִמְצָאִים אָנוּ בְּמָקוֹם שׁוֹמֵם.” אָמַר לָהֶם: “תְּנוּ לָהֶם אַתֶּם לֶאֱכֹל”, אַךְ הֵם אָמְרוּ: “אֵין לָנוּ יוֹתֵר מֵחֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם וּשְׁנֵי דָגִים, אֶלָּא אִם כֵּן נֵלֵךְ אֲנַחְנוּ וְנִקְנֶה אֹכֶל לְכָל הָעָם הַזֶּה”; כִּי הָיוּ שָׁם כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אֲנָשִׁים. עָנָה וְאָמַר לְתַלְמִידָיו: “הוֹשִׁיבוּ אוֹתָם בִּקְבוּצוֹת, כַּחֲמִשִּׁים אִישׁ בְּכָל קְבוּצָה.” כָּךְ עָשׂוּ וְהוֹשִׁיבוּ אֶת כֻּלָּם. לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וְאֶת שְׁנֵי הַדָּגִים, וּלְאַחַר שֶׁנָּשָׂא עֵינָיו הַשָּׁמַיְמָה וּבֵרַךְ עֲלֵיהֶם, בָּצַע אוֹתָם וּנְתָנָם לְתַלְמִידָיו לְהַגִּישׁ לָעָם. הַכֹּל אָכְלוּ וְשָׂבְעוּ, וּמִמַּה שֶּׁנּוֹתַר לָהֶם נֶאֶסְפוּ שְׁנֵים־עָשָׂר סַלִּים. פ

The day was fading toward evening, so the twelve approached and said to Him, “Please send the people away and let them go the villages and settlements that are around us to lodge and find food, because we are in a desolate place.” He said to them, “You give them something to eat.” They said, “We do not have anything but five loaves of bread and two fish, unless we go and buy food for all these people.” For there were about five thousand men. He said to His talmidin, “Make them sit row by row, fifty men to a row.” They did so and they made them all sit. He took the five loaves of bread and the two fish, and He lifted His eyes toward heaven, made a brachah over them, and gave them to His disciples to place before the people. They all ate and were satisfied, and they picked up twelve full baskets of the leftover pieces.

Yochanan 6:3-14

וַיַּעַל יֵשׁוּעַ עַל־הָהָר וַיֵּשֶׁב־שָׁם הוּא וְתַלְמִידָיו׃ וִימֵי הַפֶּסַח חַג הַיְּהוּדִים קָרְבוּ לָבוֹא׃ וַיִּשָּׂא יֵשׁוּעַ אֶת־עֵינָיו וַיַּרְא עַם־רַב בָּא אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֶל־פִּילִפּוֹס מֵאַיִן נִקְנֶה־לָהֶם לֶחֶם לֶאֱכֹל׃ וְאַךְ לְנַסּוֹת אֹתוֹ דִּבֶּר־זֹאת כִּי הוּא יָדַע אֶת־אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה׃ וַיַּעַן אֹתוֹ פִּילִפּוֹס לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר לֹא־יִמְצָא לָקַחַת לָהֶם אִישׁ אִישׁ מְעָט׃ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶחָד מִתַּלְמִידָיו וְהוּא אַנְדְּרַי אֲחִי שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס׃ הִנֵּה אִתָּנוּ נַעַר אֲשֶׁר־לוֹ חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת־לֶחֶם שְׂעֹרִים וּשְׁנֵי דָגִים אַךְ מָה־אֵלֶּה לְעַם־רַב כָּזֶה׃ וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ צַוּוּ אֶת־הָעָם לָשֶׁבֶת אָרְצָה וִירַק דֶּשֶׁא לָרֹב הָיָה בַּמָּקוֹם הַהוּא וַיֵּשְׁבוּ לָאָרֶץ כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּמִסְפָּר׃ וַיִּקַּח יֵשׁוּעַ אֶת־כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּתֵּן לְתַלְמִידָיו וְהַתַּלְמִידִים נָתְנוּ לַמְסֻבִּים וְכָכָה גַּם מִן־הַדָּגִים כְּאַוַּת נַפְשָׁם׃ וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׂבְעוּ וַיֹּאמֶר אֶל־תַּלְמִידָיו אִסְפוּ אֶת־פְּתוֹתֵי הַלֶחֶם אֲשֶׁר נוֹתָרוּ לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יֹאבַד מְאוּמָה׃ וַיַּאַסְפוּ וַיְמַלְאוּ שְׁנֵים־עָשָׂר סַלִּים מִפְּתוֹתֵי חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת־לֶחֶם הַשְּׂעֹרִים הַנּוֹתָרִים לְאֹכְלֵיהֶם׃ וַיְהִי כִּרְאוֹת הָאֲנָשִׁים אֶת־הָאוֹת הַזֶּה אֲשֶׁר עָשָׂה יֵשׁוּעַ וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה־זֶה הוּא בֶאֱמֶת הַנָּבִיא הַבָּא לָעוֹלָם׃

הוּא עָלָה עַל הָהָר וְיָשַׁב שָׁם עִם תַּלְמִידָיו. הָיָה זֶה סָמוּךְ לְפֶסַח, חַג הַיְּהוּדִים.  כְּשֶׁנָּשָׂא יֵשׁוּעַ אֶת עֵינָיו וְרָאָה עַם רַב בָּאִים אֵלָיו, אָמַר לְפִילִיפּוֹס: “אֵיפֹה נִקְנֶה לֶחֶם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ אֵלֶּה?” וְזֹאת אָמַר כְּשֶׁהוּא מְנַסֶּה אוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי יָדַע מַה הִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת. הֵשִׁיב לוֹ פִילִיפּוֹס: “כְּדֵי שֶׁכָּל אֶחָד יְקַבֵּל קְצָת לֹא יַסְפִּיקוּ לָהֶם כִּכְּרוֹת לֶחֶם בְּמָאתַיִם דִּינָר.” אֶחָד מִתַּלְמִידָיו, וְהוּא אַנְדְּרֵי אָחִיו שֶׁל שִׁמְעוֹן כֵּיפָא, אָמַר לוֹ:  “יֵשׁ פֹּה נַעַר וְלוֹ חָמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם שְׂעוֹרִים וּשְׁנֵי דָּגִים, אַךְ מָה אֵלֶּה בִּשְׁבִיל עַם רַב כָּזֶה?” אָמַר יֵשׁוּעַ: “הוֹשִׁיבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים!” הַרְבֵּה עֵשֶׂב הָיָה בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְהָאֲנָשִׁים יָשְׁבוּ. מִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים. לָקַח יֵשׁוּעַ אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם, בֵּרַךְ וְחִלֵּק לָהֶם כְּאַוַּת נַפְשָׁם, וְכֵן גַּם עָשָׂה בַּדָּגִים. כַּאֲשֶׁר שָׂבְעוּ אָמַר לְתַלְמִידָיו: “אִסְפוּ אֶת מַה שֶּׁנּוֹתָר כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד מְאוּמָה.”  וְהֵם אָסְפוּ, וּמִלְּאוּ שְׁנֵים־עָשָׂר סַלִּים בִּשְׁיָרֵי חֲמֵשׁ כִּכְּרוֹת לֶחֶם הַשְֹעוֹרִים שֶׁהוֹתִירוּ הָאוֹכְלִים. רָאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הָאוֹת שֶׁעָשָׂה וְאָמְרוּ: “זֶהוּ בֶּאֱמֶת הַנָּבִיא שֶׁבָּא אֶל הָעוֹלָם.” פ

Yeshua (the Salvation of Adonai) went up (climbed) the mountain and sat there along with His talmidin. The days of Pesach, a festival of the Yehudim, were on the brink of arrival. Yeshua lifted His eyes and saw many people coming to Him and said to Pilippos, “Where will we buy bread for them to eat?” But He said this to test him, because He knew what he would do. Pilippos answered, “We would not find enough bread with two hundred dinarim for each man to take even a little.” One of His talmidin Andrai, brother of Shim’on Keifa (Petros)—said to Him, “Look, a young man is with us who has five loaves of barley bread and two fish, although what are they for so many people?” Yeshua said, “Command the people to sit on the ground.” There was plenty of green grass in that place, so they sat on the ground—about five thousand men in number. Yeshua took  the loaves of bread, made a brachah, and gave them to His talmidin. The talmidin gave them to those reclining. They did the same with the fish, as much as their soul craved. When they were satisfied, He said to His talmidin, “Gather the pieces of bread that are left over, so that nothing will be lost.” They gathered it and filled twelve baskets from the pieces of five loaves of barley bread left over by those who ate them. When the people saw this sign that Yeshua had done, they said, “This is truly the Prophet [the Messiah promised by Mosheh] that comes to the world!”

Opening-up questions and clues:

The following opening-up questions and clues are provided as an introduction to this study on the 23rd Miracle of Messiah:

TO BE CONTINUED SUMMER 2018…

NEXT, MESSIAH WALKS ON WATER…

Messiah in Yom HaBikkurim Chapter 95 >>